גוף שלישי

הפכתי את העמוד האחרון בספר, הסתכלתי כמה שניות על הדף הלבן שאחריו ורק אז הנחתי את הספר בחזרה במקומו על המדף. כשהתיישבתי שוב על הספה חשבתי על כך שזמן רב שאיני חושב על עצמי בגוף ראשון. מרוב קריאה של ספרים הכתובים בגוף שלישי שכחתי שקיימתי כזו אפשרות. ברגע שזה קרה הבנתי כמה פתאום כמה מנותק הייתי מעצמי. עד כמה כל הדברים שקרו לי אכן קרו לי ולא לו, כפי שחשבתי עליהם בזמנו.

הסתכלתי על סביבתי, על החדר המטונף שהסתתר מאחורי ערימות של פסולת, ניירות, קרטונים של אוכל מהיר, אפר, עפר, אבק וקבוצות שיער. הפסולת כיסתה הכל, הסתתרה בכל פינה. מתחת ומעל השולחן, מתחת ומעל הכסאות, הטלוויזיה, המחשב, הספות, הספרים שהיו מונחים בכל פינה. למה טרחתי להניח את הספר על המדף כשיכולתי פשוט להשאר על הספה ולצרף אותו לערימה המונחת לצד הספה. למה כל כך שקט כאן. קמתי שוב מהספה והלכתי לכיוון המטבח. גם שם הלכלוך שלט ביד רמה. הכלים נערמו בכיור ועל השיש ולא נותר אף כלי נקי אחד על המדפים או במגירות. במקרר לא היה מוצר אחד ראוי למאכל, וממילא היו שם מוצרים מעטים בלבד. אפילו ממרח החזרת שרכשתי מסיבה כלשהי לפני למעלה משנה כבר לא היה בתוקף. בשירותים והמקלחת המצב היה דומה. כך גם בחדר השינה, שהכניסה אליו נחסמה כמעט לגמרי על ידי ערימות בגדים ומצעים מלוכלכים. המזרון העירום היה מלא כתמים צהבהבים בלתי ברורים. הצחנה היתה בלתי נסבלת.

לעזאזל, איפה הוא היה כל הזמן הזה, חשבתי מתוך הרגל ומיד תיקנתי את עצמי - איפה הייתי כל הזמן הזה.