בחורה על מדרכה

הבחורה נשארה על המדרכה עוד זמן רב אחרי הנפילה. לכולם עברה בראש המחשבה שאולי היא מתה או לפחות מתקרבת לזה, אבל היא לא מתה ואפילו לא התקרבה לסוף. האמת היא שאפילו לא ממש כאב לה, אבל היא היתה חייבת למצוא תירוץ טוב להמשיך לשכב שם ולכן התייפחה ומלמלה משהו על כאבים. למעשה היא שכבה שם כי היתה פשוט תשושה מאוד, המחשבות היו כבדות עליה, והיומיום היה כבד עליה, והחיים היו כבדים עליה והלחצים היו כבדים עליה, אפילו הקלילות היתה כבדה עליה. אז היא ניצלה את ההזדמנות ומכיוון שממילא נפלה בגלל איזו בליטה במדרכה החליטה להמשיך לשכב שם ולהתייפח ולמלמל משהו על כאבים, כשבעצם התייפחה בגלל כאבים אחרים לגמרי. כאבים שכל האנשים שהיו סביבה לא היו מודעים להם בכלל, אפילו שרובם סבלו מאותם כאבים בדיוק, ואם היו מקדישים לכך קצת יותר מחשבה אין ספק שגם הם ממש כמוה היו כושלים בדרכם ונופלים ונשכבים ונשארים שם מתייפחים.

אני בדיוק יצאתי לרחוב עם השקיות של הזבל, אחת עם הפסולת הרגילה של הבית, רובה מהמטבח. תערובת של קליפות, שאריות, אריזות, עטיפות ולכלוך בלתי מזוהה שהייתי יכול להשבע שלא אני זרקתי לשם. השקית השניה עם פסולת נייר שמיועדת לפח הכחול של הנייר, וגם בה יש הרבה חתיכות שאני די בטוח שלא ראיתי מעולם. בעיקר פרסומות שהגיעו לתיבת הדואר שלי ופרסומות שהגיעו לדלת הדירה שלי יחד עם התהיה מי מכניס את מחלקי הפרסומות לבניין. אולי השכן מקומה ב', שמחפש כל הזדמנות לשוחח עם מישהו, ככל שהוא זר יותר, כך טוב יותר. כמובן שהוא בדיוק היה שם מחוץ לבניין, רוכן מעל לבחורה ששכבה והתייפחה ומלמלה, מנסה לברר מה קרה לה ומציע פתרונות לכאביה. הוא יכול לקפוץ רגע לדירה להביא אקמול, או משהו חזק יותר אם היא רוצה, יש לו גם וולטרן אם בא לה. או אולי הוא יקפיץ אותה לאיכילוב, או שיזמין אמבולנס. או "אולי את רוצה עזרה לקום ולעלות אלי לדירה לנוח קצת". זרקתי את הזבל ונשכבתי שם לא רחוק ממנה. מספיק קרוב כדי לשמוע את נשימותיה הכבדות ולהריח את הבושם שהתיזה על צווארה בבוקר, אבל מספיק רחוק בשביל שלא להעיק. השכן אמר משהו על כך שהשכונה התדרדרה מאז שעברתי לגור שם. אני המשכתי לנשום ועצמתי את עיניי, מאזין להתייפחויות של הבחורה, שהפכו בינתיים לבכי של ממש, בכי טוטאלי, כמו בכי של תינוק, בכי שעד מהרה גרם לי להצטרף אליו בבכי ויבבות משלי. ההרגשה היתה טובה לבכות ככה ואחרי כמה זמן הפסיקו האנשים שברחוב מסביב לדבר ולנסות לעזור, ואחרי כמה זמן נשמע עוד בכי, ועוד יבבה, ועוד התייפחות, ואלה הגיעו מכל כיוון, גם מהמדרכה שמעבר לכביש וגם מהדירות המשקיפות לאיזור, וגם מהשומר של הסופרמרקט ליד וממנקה הרחובות ומעורך דין אחד שהיה בדרכו לבית המשפט ואמא אחת שהלכה עם עגלה לגן, והבן שלה שישב בעגלה ובכה, בכה.

"העיר מתייפחת, המדינה בוכה, העולם פורץ ביבבות", נכתב למחרת בעיתון. כותרות דומות עיטרו את מהדורות העיתונים בחשובים ביותר ברחבי העולם. שדרני חדשות דיווחו בדמעות מהשטח. מנכ"לים הרטיבו מסמכים חשובים בטיפות מלוחות. דירקטורים יבבו לאורך ישיבות דירקטוריון חשובות. מנהיגים בעטו בידיהם ורגליהם ובכו בצרחות שבר. המנהיגים שנפגשו באותו זמן בג'י 8 התמוטטו בבכי זה על כתפי זה. אי שם בהודו כמה ילדים שיחקו באבנים וענפים מעניינים שמצאו וצחקו צחוק פרוע טהור לגמרי.