איש עם כלב

יש לו שיער אפור לגמרי, אפילו שהוא עוד לא בן ארבעים. הכלב עדיין שחור עם כתמים חומים, ללא שום סימן של זיקנה, אפילו שהוא כבר בן שבע. את שניהם אני מכיר מהגינה. איש עם כלב. לפני שבע שנים, כשהכלב היה עוד גור, הייתי יורד לגינה לעשן סיגריה ולנשום אוויר צח. באופן מקרי השעה של הסיגריה בלילה והשעה של הכלב עם האיש היו תואמות. בהתחלה הכלב עוד היה קופץ עלי ומנסה לשכנע אותי לשחק איתו. האיש לעומת זאת היה עומד לידי עם הרצועה הכחולה מונחת על כתפו השמאלית, מדליק סיגריה ומחכה בשתיקה מביכה שהיא תיגמר. כשהסיגריה נגמרה היה אומר לי לילה טוב והולך עם עם הכלב לאחד הבניינים הסמוכים לשלי. מעולם לא שמתי לב בדיוק לאיזה בניין נכנסו שניהם. יום אחד, אחרי שהסיגריה התחלפה כבר לג'וינט ואני התחלפתי לאחד כזה שמדבר עם זרים, כי הם יותר מעניינים בהרבה מאלה שאינם זרים, שאלתי את האיש איך קוראים לו. "טוש", הוא ענה, למרות שנדמה לי שהיה ברור שנשוא השאלה לא היה הכלב. האיש סיים את הסיגריה והלך. כמה ימים אחר כך הוא ביקש ממני כמה שאיפות והתחלנו לדבר. במשך שנים הוא לא השתנה, שיער אפור לגמרי, מעט גלי, שגולש ומכסה לו את האוזניים. משקפיים עגולים, מהסוג שכבר מזמן יצא מהאופנה וכרס קטנה שמעידה שמדובר באדם שעובד בישיבה. לפי המבטא הוא ארגנטינאי, אבל לפעמים קשה להבחין בינם לבין הרוסים. היינו מדברים על הכלב ואיך שהוא כבר לא מנסה אפילו לבקש ממני לשחק איתו או איך שהוא גדל באופן מיוחד משום שאינו גזעי. לפעמים, כשהיה קר במיוחד או חם במיוחד השיחה הקצרה, שמשכה סיגריה, הייתה על מזג האוויר. הייתה פעם אחת שהוא סיפר לי שהתגרש, אבל אחר כך שמתי לב שהוא מעולם לא הוריד את טבעת הנישואין מהאצבע. לא רציתי לשאול אם הם חזרו או שהוא סתם לא יכול לוותר עליה, והוא לא רצה לספר, כי מעולם לא הזכיר עוד את אישתו או אישתו לשעבר.

אחרי שחזרתי מהודו ועברתי דירה לא יצא לי לראות אותו בכלל, רק היום, כשנסעתי ליד גן מאיר, ראיתי את האיש הולך, הרצועה הכחולה על כתפו והכלב צמוד לרגלו עוקב אחרי כל צעד שלו, מאיץ כשהאיש מאיץ, נעצר כשהאיש נעצר. היה איזה רגע אחד, כשהשניים נכנסו אל הגן, שנדמה היה שהאיש הולך אחרי הכלב, אבל אולי זו סתם אשליה אופטית.