9 בפבר׳ 2014

בלוגר

טיפ #223 – מניעת הצהבה של כריות

כולם מכירים את זה. קונים כרית חדשה, לבנה וצחורה, ותוך שבועות ספורים היא הופכת צהובה עם כתמים מוזרים ומגעילים וריח שהולם את הכתמים. תנסו לכבס את הכרית ואז או שהרסתם אותה לגמרי או שלא שיפרתם במאום את מצבה. רוב בני האנוש מקבלים זאת כמכת גורל ופשוט חיים עם כריות צהובות, מתנחמים בכך שרוב הזמן הן מכוסות בציפית צבעונית ונקייה. אבל לא אני. אני פיתחתי שיטה ועכשיו אגלה לכם, קוראי הבלוג הנאמנים שלי, את הפתרון האולטימטיבי, היחידי, לבעיית ההצהבה של הכריות עליהן אנו מניחים את הראש במיטתנו.

המצרכים: שקית אשפה גדולה. שני ליטר מיץ לימון. מאתיים גרם מלח לימון. גרידת לימון מחמישה לימונים. חצי ליטר חומר לניקוי רצפות. שורש חזרת גדול מגורר.

הכנה: בסיר גדול מבשלים כחצי שעה את כל המרכיבים (למעט שקית האשפה כמובן). נותנים למשרה להתקרר. מכניסים את הכרית החדשה לשקית האשפה וממלאים במשרה שהתקררה. קושרים את השקית ותולים באור השמש למשך חצי יום. מרוקנים את המשרה ותולים את הכרית לייבוש.

התוצאה: מהממת! כרית שלא תצהיב ולא תסריח לעולם!

***
גידי קרא שוב את הטקסט שסיים להקליד בעמל רב בבלוג המצליח שלו. שבע רצון הוא הקליק על "פרסם" ועבר למצב המתנה, שכולל בדיקה תכופה של כמות הכניסות לבלוג ובדיקת התגובות. כדי למנוע מצב מביך מיהר ופרסם את התגובה הראשונה בעצמו:

"שנים שאני מחפשת פתרון לבעיה המעצבנת הזאת! אני רצה לנסות את זה. אעדכן איך היה. בטוחה שכמו כל הטיפים שלך גם זה טיפ מעולה!!"

הוא חתם בשמה של הקוראת הנאמנה "עקרת בית שיודעת", שמגיבה לכל הפוסטים שהוא מפרסם בבלוג בחודשים האחרונים.

אחרי מאתיים כניסות לפוסט החדש ועשרים תגובות חדשות הוא עבר הלאה לשגרת יומו – אוננות זריזה, מקלחת, טיול קצר בשכונה עם הכלב רודי וטלפון לאמא שלו.

"היי אמא! מה שלומך?!", גידי צעק לטלפון כי אמא שלו היתה כבדת שמיעה וקשישה מקשישה. ככה זה כשאתה בן זקונים. במקרה הטוב יש לך שני הורים זקנים. לגידי היה המקרה הפחות טוב, אמא זקנה ואבא קבור.

"יופי חמודי! מה שלומך אתה? מתי אתה בא לבקר?", אמא שלו נשמע כמי שמנסה להסתיר את עייפותה, אבל גידי הכיר אותה טוב מדי.

"מה קרה? שוב נדודי שינה אמא'לה?", שאל בדאגה. הבעיה של נדודי השינה הטרידה את אמא שלו רבות מאז נפטר אביו באמצע שנתו לפני כשבעה חודשים.

"אתה לא צריך לדאוג מתוק, אני משלימה שעות שינה בצהריים"

"את זוכרת שהדוקטור אמר שבצהריים זה לא מספיק טוב. את צריכה לישון בלילה כמו כולם!"

"אני כבר אשן עם אבא בקבר. אני מרגישה שזה קרוב"

"אל תדברי ככה! את יודעת שזה מעצבן אותי!"

"מה יש להתעצבן? גם ככה זה יקרה, אם תתעצבן או לא תתעצבן, אני אמות יום אחד"

"יום אחד יכול להיות גם עוד עשר שנים"

"אני חושבת שזה יהיה קרוב יותר"

"אז תפסיקי לחשוב, גם ככה זה מעייף אותך כל המחשבות האלה"

"מתי אתה בא לבקר?"

"כשיהיה לי זמן! אמרתי לך כבר שאני נורא עסוק עכשיו עם הבלוג וכל זה!"

"כל הזמן הבלוג הזה שלך. מתי תמצא עבודה במקצוע שלך?"

"אוי נו, עכשיו את סתם מנסה להכעיס אותי בכוח! אם את ממשיכה ככה אני מנתק"

"טוב, טוב, מה כבר אמרתי?"

"טוב, אמא, ביי. אני אוהב אותך. נשיקות. ביי"

"ביי חמוד"

***
טיפ #229 – ליטוף חתולי רחוב

מכירים את זה שאתם פוגשים חתול רחוב ממש, אבל ממש, מקסים? כזה שעושה לכם מבט מתוק שאי אפשר להתעלם ממנו? מבט שפשוט מכריח אתכם ללטף אותו ולחבק אותו ולנשק אותו ולהאכיל אותו כדי שיהיה שם גם מחר? מכירים? אבל מה, החתול מטונף והוא חתול רחוב ולך תדע במה אתה עלול להדבק אם תממש את הפנטזיות שלך עם החתול הזה. רוצים פתרון? ברור שיש לי!

המרכיבים: מברשת צבע אחת. דלי. ליטר מים. חמש כפות שמפו סטנדרטי. שלוש פרוסות נקניק.

ההכנה: מערבבים חצי ליטר ים עם חמש כפות שמפו. טובלים את המברשת. מאכילים את החתול בפרוסת נקניק ותוך כדי מושכים אותו עם המברשת הרטובה. שוטפים את המברשת משאריות הסבון באמצעות חצי ליטר המים שנותרו. מברישים את החתול עד לניקיון מלא, תוך מתן שתי פרוסות נקניק נוספות.

התוצאה: מלטפים את החתול בלב נקי מדאגות!

תגובות:
"מכירה את זה כבר, אבל זה טיפ מצויין!!! ממליצה בחום!!!" (עקרת בית שיודעת).

***
גידי ספק ידיים בשביעות רצון והמשיך הלאה בשגרת יומו – אוננות זריזה, מקלחת, טיול קצר בשכונה עם הכלב רודי וטלפון לאמא שלו.

"שלום לאמא הכי טובה בעולם!", אמר בשמחה כשענתה.

"מה שלומך חמוד שלי?"

"מה שלומך את?"

"נו, מזדקנים", אמרה בקול שמצביע על ניסיון להסתיר כאב, ברקע נשמעו קולות חשודים.

"איפה את אמא?"

"לא, בשום מקום"

"אני שומע שאת איפשהו! אל תשקרי לי!"

"זה סתם, הרגשתי קצת משהו אז התקשרתי לאחיות של קופת חולים ואמרו לי לגשת למיון"

"את במיון ולא אמרת לי?! הייתי בא איתך!"

"אני לא במיון, העבירו אותי לפנימית"

"נו באמת! אמא!"

"לא, לא, אל תבוא, לא צריך"

"אני באמת לא אבוא אם את מתנהגת ככה! מה יש לך?"

"משהו עם הכבד או הכליות, אני לא מבינה בזה. זה לא משנה, אני מעדיפה שלא יאריכו לי את החיים עוד"

"אוף נו! נמאס כבר לשמוע מזה! אני מנתק!"

"אתה לא צריך להתרגז. אני פשוט עייפה מדי, ואין טעם להמשיך עם זה כבר. זה סתם"

"טוב אמא יקרה שלי! הצלחת לעצבן אותי שוב! ביי! נשיקות!"

"נשיקות חומד"

גידי הלך מרוגז עם הכלב רודי בשכונה החביבה עליו בפתח תקווה. הוא לא הכיר את פתח תקווה טוב, כי עד לפני שנתיים גר עם הוריו ברעננה, אבל משהחליט לעבור לגור בגפו רצה להתקרב למרכז ופתח תקווה נשמע לו מספיק מרכז ומספיק זול. למעשה, הוא גר בבני ברק, אבל אהב לקרוא לזה פתח תקווה, מה גם שבעל הדירה שגר בה קרא לזה דירה בפתח תקווה, משום שהיא ממש סמוכה לעיר הגדולה, אפילו שבפועל היא "בתחום המוניציפלי של בני ברק", כפי שהסביר בעל הבית כשגידי שאל למה ווייז כותב שהדירה בבני ברק.

הוא היה טרוד מאוד במחשבות על אמא שלו שממש מתעקשת ללכת בדרכו של אביו, הוא רתח מכעס ולא הבחין בכך שהכלב רודי השתין על מרצדס כסופה שעמדה בפקק התנועה הקבוע ברחוב. הוא גם לא הבחין בגבר הצנום-אך-חסון שיצא מהרכב, לבוש חליפה שחורה שנראתה יקרה יותר משהיתה, כיפה שחורה צמודה לקרחת הנוצצת שלראשו. הוא הבחין גם הבחין בסטירה המצלצלת שפגעה בעוצמה בלחיו הימנית בליווי המשפט "תשמור על הכלב המזדיין שלך! חתיכת אהבל!".

כמו אינסטינקטיבית הוא תפס את לחיו והחל ממרר בבכי. נזלת נוטפת מנחיריו, נשפכת על שפתיו והדמעות מרטיבות במהירות את פרצופו.

"אני ראיתי את זה!!", צעקה גברת אחת כבדת משקל בשמלה פרחונית וסל קניות על גלגלים, "הוא יצא מהאוטו ופשוט החטיף לבחור הצעיר!".

"גברת, את אל תתערבי בעניינים של אחרים", אמר לה אדון אחד שישב על הברזלים מחוץ למאפייה גלאט, "את לא ראית מה היה, איך הכלב השתין לו על המרצדס!".

הבחור הסוטר, שנראה שזוף מאוד מבעד לדמעות של גידי, ליטף את כתפיו של גידי וניסה ללכוד את מבטו. "תשמע, חבר, אני מצטער, אבל זה הגיע לך", הוא הוציא מטפחת מאחד הכיסים שלו, "קח, תתנגב, הכל יהיה בסדר". הגבר עמד עכשיו וליטף את ראשו של גידי.

"תודה", גידי לקח את המטפחת וניגב את הפרצוף, את כולו, את הנזלת והדמעות, אבל אלה המשיכו לזלוג על פניו. לחיו הימנית אדומה כמו תחת של בבון. הוא הושיט את המטפחת בחזרה לסוטר מהמרצדס.

"זה בסדר, שמור אותה", אמר הגבר בחליפה, "פשוט תרגע. לא קרה כלום"

"אמא שלי הולכת למות", גידי.

"מה קרה לה?", המרצדס חיבק עכשיו את גידי קרוב אליו.

"אני לא יודע. היא בבית חולים. אבא שלי מת כבר והיא רק רוצה להיות איתו. זה הכל. ככה זה עם זקנים".

"בוא, אני אקח אותך אליה. באיזה בית חולים היא?"

"אני לא יודע", מירר בבכי גידי, "אני ילד רע וכל מה שאני כותב בבלוג זה שטויות".

"בוא, בוא, נתקשר אליה מהדרך"

"אבל מה עם הכלב רודי?"

"אני אשמור לך עליו!", אמר הגבר מהברזלים מול המאפייה, "אני כאן עד עשר בלילה".

***
טיפ #245 – פרידה מאמא גוססת

לכל אחד יש אמא. חלק מהאמהות היו טובות יותר וחלק פחות, ובכל זאת, הן האמהות שלנו, לטוב ולרע. אלא אם התמזל מזלכם ואמא שלכם מתה פתאום, הרי שתצטרכו מתישהו להתמודד עם הקטע הזה שאמא שלכם על ערש דווי ועליכם להפרד ממנה. מצד אחד, הזדמנות נהדרת להגיד כל מה שרציתם ולהראות לה כמה היא יקרה לכם בפעם האחרונה. מצד שני, איך עושים את זה? אז הנה הטיפ שלי על איך להפרד מאמא גוססת ולצאת בחיים.

המרכיבים: שני שוטים של המשקה אלכוהולי המועדף עליכם. גרם מריחואנה (רצוי רפואית, אבל כל סוג יתאים, במקרה של חומר רע יש להגדיל את הכמות). קופסת סיגריות זולות. חבילת טישו. ממתקים מסוגים שונים. ג'ל אלכוהולי לחיטוי. תרסיס פה. בושם.

ההכנה: שתו את השוטים אחד אחרי השני. עשנו סיגריה אחת. גלגלו שלושה ג'וינטים. עשנו אחד. במקרה של דמעות כבר בשלב זה, נגבו את הדמעות וקנחו את האף בעזרת טישו. חטאו את הידיים היטב עם ג'ל חיטוי. מרחו מהג'ל גם על הפנים והתיזו בושם. התיזו תרסיס פה לטיהור הריח מהפה. חבקו את אמכם ואל תרפו במשך חמישים שניות לפחות. אל תגידו מילה. הציעו לה ממתקים ותאכלו גם בעצמכם (אמהות אוהבות לראות את הילדים שלהן אוכלים). במידת הצורך המשיכו לנגב דמעות ולקנח את האף באמצעות הטישו. הציעו טישו גם לאמכם. תגידו שאתם אוהבים אותה כל כך ולא מסוגלים לחשוב על החיים בלעדיה, אבל כנראה שהיא צריכה ללכת. תגידו לה שזה בסדר, היא יכולה להרפות מהחיים ולהמשיך הלאה. אתם תסדרו כבר. המשיכו לחבק עד שזה נגמר. באמצעות שני הג'וינטים שנותרו תעמעמו את הכאב ותצליחו להירדם בלילה.

התוצאה: פרידה איכותית מאמא, כאב ראש והקאה מובטחת לפני שינה מתוקה של שתיים עשרה שעות.

תגובות:
"כפרה עליך!!11 איזה כיף לאמא שלך שיש לה בן כמוך!!!
נ.ב.

יש לך כיוון לירוק?" (עקרת בית שיודעת).