13 ביולי 2011

חרא אופי

חרא אופי. היופי מרהיב, האינטלקט בלתי נדלה, קול ענוג מענוג, עור בוהק ורך, הכל מושלם, רק מה, חרא אופי. עכשיו נשאלת השאלה עד כמה אפשר להתפשר על האופי.

כשהכרתי אותה עניין האופי היה נסתר מעיניי לגמרי. "תמיד זה ככה עם ההתחלות", אמר לי אז רמי כשישבנו בספסל שבגינה והכלבים שיחקו לפנינו במשחקים של כלבים. פעם ג'ולה, הלברדורית שלי, היתה רודפת אחרי פרנק הזאב המעורב של רמי ופעם פרנק היה רודף אחרי ג'ולה. מדי פעם אחד היה משיג את השני ונושך אותו קלות בצוואר. מעין סמל של תקיפה. הננשך היה אז נשכב על הגב והיתה מתחילה התגוששות חברית כמו האבקות בסגנון יווני רומי. כשהכרנו יותר את חוקי המשחק יכולנו לנקד את הכלבים בדומה לניקוד בג'ודו. נשיכה בצוואר היא קוקה. הפלה רגעית על הדשא שלאחריה הכלב קם מיד וממשיך לרוץ היא יוקו. את ההבדל בין הוואזארי לאיפון היה קשה לזהות, כשבעצם שניהם היו ריתוק לדשא תוך כדי נשיכות בצוואר, רק שאחרי האיפון הסתיים המשחק.

"אני אומר לך רמי, בתור אחד שהיו לו התחלות יותר משהיו לו סופים, זה לא קטע של התחלות. הבחורה באמת מושלמת", השבתי לו בעיניים זוהרות בעיוורון ההתאהבות המאפיין כל כך את ההתחלות.

"יו! איזה וואזארי! קדימה פרנק! תראה לה מאיפה האריק זאבי משתין!".

"ג'ולה! לא להכנע! תחשבי יעל ארד!".

הכלבים המשיכו להתגושש על הדשא וג'ולה הצליחה לחזור לעמוד על רגליה ואף להפוך את פרנק על גבו, "יופי ג'ולה! איפון! יאללה בואי הביתה".

"היי, היי, זה לא פייר", אמר רמי, "אתה לא יכול לשכנע אותה שנגמר, זה נגמר רק אם הם רוצים".

"הנה, תראה הם שוכבים על הדשא ומתנשפים עם הלשון בחוץ, לא מסוגלים לזוז".

"לא פייר. לא פייר. טוב, נו, פרנק יעשה קאמבק רציני בפעם הבאה. אני מאמן אותו בבית ומראה לו קרבות מוקלטים של גדולי הג'ודאקות. יאללה פרנק, הביתה!".

התחלנו ללכת כל אחד לכיוון הבית שלו, אני ימינה מהגינה ורמי שמאלה מהגינה, כששמעתי את רמי קורא לי מרחוק "רון! בקשר לבחורה!".

"מה בקשר לבחורה?", הסתובבתי אליו ושאלתי.

"אתה עוד תראה שזה קטע של התחלות, עוד כמה זמן החרא יתחיל לצוף. כמו בשירותים, כשאתה מוריד את המים אתה יכול להיות בטוח שהכל ירד, אבל פתאום אחרי שהרעש מסתיים והאסלה מתמלאת מחדש במים נקיים וכחולים כאלה, בדיוק כשהכל נראה מושלם, חוזר וצף לו איזה חרא קטן".

אחר כך אמרתי לו שהוא חתיכת חרא קטן וג'ולה נבחה על פרנק, שנבח על ג'ולה.

שבועיים אחר כך ההתחלה כבר נכנסה לשלב שבו היא הופכת להמשך. ג'ולה רדפה אחרי פרנק כאילו היה נקניק טעים במיוחד, ריר דביק נמתח מלסתה ולשונה טפטפה על הדשא כנערה מאוהבת על מושא אהבתה. "קדימה פרנק! אל תתן לה לתפוס אותך! ימינה! ימינה!", רמי עודד וצעק אבל כנראה שהאימונים לא עזרו יותר מדי. ג'ולה זינקה על הצוואר של פרנק ונשכה. פרנק נאנק ונפל על גבו, כשג'ולה מרתקת אותו לדשא עם נשיכות לצוואר. "וואזארי! לא! לא! פרנק! איזה לוזר, בחיי. מה אתה מאכיל אותה בנאדם?".

הכלבים המשיכו להתגושש ורמי המשיך לחכות לתשובה, אבל המחשבה שלי כבר נדדה לערב קודם לכן. פגשתי אותה בפאב השכונתי, לא רחוק מהים. עינייה נצצו באור העמום והשתקפו בכוס הבירה שלגמה לאיטה. שוחחנו על אהבה, על הקנאק הזה שאתה מרגיש בלב כשאתה רואה את האחת. אמרתי לה שהרגשתי קנאק כזה ברגע שנפגשנו ושעד עכשיו הלב שלי לא חזר לתפקד כרגיל. שפתיה נפערו כמעה, חושפות שיניים צחורות וקצה לשון אדומה ומפתה. אך שום קול לא בקע מגרונה. אפילו לא כחכוח. היא רק המשיכה לבהות בבירה בעיניים שאין כמותן מהפנטות בכל העולם, הרימה את הכוס ולגמה עוד לגימה קטנה מדי. בלעתי את הוויסקי שהזמנתי לצד הבירה והבהרתי את שהיה ברור מאליו "התכוונתי להגיד שאני אוהב אותך", אמרתי. היא הרימה את מבטה מהבירה ושאפה עוד שאיפה מהעשן. היא עושה זאת בצורה כל כך סקסית, חשבתי באותו רגע כי שום מחשבה אחרת לא יכלה להדחק לתוך תודעתי באותו זמן. "בוא נלך לים", אמרה לבסוף לאחר שנשפה את העשן ומבלי להמתין לתשובתי מחצה את הסיגריה לתוך המאפרה וקמה ללכת. קמתי איתה, מה כבר יכולתי לעשות, לגמתי עוד מהבירה שלי ועוד קצת מהבירה שלה ובזמן ששילמתי את החשבון היא כבר היתה מחוץ לפאב. כשיצאתי היא נעלמה. ירדתי במהירות לכיוון הים אבל היא לא היתה שם. כלום.

"היום בבוקר אני מקבל ממנה אסאמאס - 'דבר איתי'", סיימתי.

"אמרתי לך בנאדם, המים סיימו את הירידה, האסלה התמלאה כבר מחדש והינה החרא צף. נו, ודיברת איתה?".

"מיד התקשרתי. היא לא ענתה. אחרי שעתיים שלחה שוב אסאמאס - 'אני באמת מעדיפה שלא נדבר יותר ולא נתראה יותר'".

"אם רק היה לך שכל היית מקשיב לי. לא פרנק! יוקו! אני לא מאמין, איזו תותחית הג'ולה הזאת!".

"בקיצור, התקשרתי אליה שוב. היא ענתה. שאלתי אותה על הקטע של אתמול והיא אמרה שהיא באמת מצטערת, פשוט היתה עייפה כבר ולא היה לה כוח לחכות לי ובדיוק עבר מישהו מהלימודים שלה והציע לה טרמפ וכל מיני קשקושים מעצבנים כאלה. אז אמרתי לה שפעם הבאה תגיד לי את זה, כי ממש דאגתי, למרות שלא באמת דאגתי", המשכתי את הסיפור וקצת כופפתי את האמת, כי האמת היא שדאגתי מאוד והאמת היא שזה לא היה מישהו מהלימודים שלה אלא אקס שלה, פשוט לא רציתי לצאת אפס בעיניי רמי.

"אתה צריך להעיף אותה רון. להפסיק את הסיפור הזה מיד ולהעיף אותה. יו! איזה קרב אתה מחמיץ היום. כשאתה לא מתרכז ג'ולה קורעת את פרנק".

"מראה לנו מה קורה למי שמקשיב לך", עקצתי אותו.

"אם פרנק היה נלחם כמו שאימנתי אותו הוא היה מביס את ג'ולה בלי בעיה בכלל, הבעיה שלו היא שהוא לא מקשיב לי, שזו בדיוק גם הבעיה שלך".

לא העפתי אותה, להיפך, התחנפתי, קניתי לה את הגלידה שהיא אוהב מהגלידרייה הכי יקרה באזור ושכרתי סרט בדי.וי.די., מדע החלום של גונדרי, רק כי ידעתי שהיא מעריצה שלו ולמרות שאני בעצמי לא כל כך מבין את הסרטים שלו, או למה הוא כל כך מתעקש להתעסק בבני אדם עם כל כך הרבה בעיות. ביררתי אם היא בבית ושאלתי אם אפשר, והפתעתי אותה בכך שהייתי שם כבר מול הדלת. היא פתחה והוא היה שם.

"החבר מהלימודים?! זונה!", אמר רמי ולא הייתי בטוח אם הוא מתכוון אליה או לג'ולה שבדיוק ביצעה וואזארי מרהיב על פרנק שעשה סלטה באוויר ונחת על הגב.

"כן, כן, החבר מהלימודים, הם בדיוק למדו ביחד", כופפתי שוב את האמת, כי במציאות החבר מהלימודים היה כמובן האקס שלה וכשהיא פתחה את הדלת הוא עמד מאחורה בבוקסר צמודים מספיק כדי שאוכל להבחין בזקפה בשיאה.

"למדו עלק", סינן רמי.

"בקיצור, היא אמרה שזה בסדר כי הוא בדיוק הולך", המשכתי וזה היה די נכון כי הוא בדיוק התלבש והלך, לא לפני שנתן לי מבט כזה מאיים כשעבר לידי, "אז נכנסתי ואכלנו את הגלידה והיא שוב היתה מקסימה ומדהימה וגיליתי שהיא גם מרהיבה ביצועים במיטה ואז היא אומרת לי שהיא מעדיפה לישון לבד".

"זו בחורה כלבבי", הכניס רמי הערת ביניים והוסיף "איפון!" כי בדיוק נגמר הקרב והתפזרנו לדרכנו, רמי ופרנק לביתם, ג'ולה ואני לביתה. היא היתה שם וגם האקס ההוא, ששוב בדיוק הלך ושוב תקע בי את המבט המאיים. הזמנתי אותה לטיול ברחוב והיא באה בשמחה. ג'ולה גם שמחה, כי היא אוהב שהטיולים מתארכים, והטיול התארך מאוד כי הגענו עד לים וכל הדרך דיברנו על יחסים, ועל איך שאני לא אוהב משחקים ושצריך לקבל לפעמים החלטות קשות בשביל האהבה ואפילו הבהרתי שאני מתכוון לכך שהיא חייבת להעיף אותו. היא רק שתקה והמשיכה ללכת, כשהגענו לחוף היה איזה אחד שחייך אליה. היא חייכה חזרה ואני כמעט בטוח ששמעתי איזה קנאק מכיוון הלב שלו. בדיוק אז ג'ולה החליטה לרוץ אל המים במהירות ואני התחלתי לחשוב עד כמה באמת אפשר להתפשר ולוותר בשביל אהבה ויופי, וחכמה, ושנינות, ואלוהים איזה כישרון מולד להשתמש בגופה למטרות מיניות, והמושלמת התחילה לפטפט כמה מילים עם הבחור החדש שהתחיל לנזול על החול החם כמו ארטיק דביק שהוחזק יותר מדי זמן בידיים של תינוק בכיין.

"ואז אני מושך לה בחוטים של הבגד ים, בבת אחת, גם בעליון וגם בתחתון, והם נשרו ממנה כמו עלים צהבהבים בשלכת לנגד העיניים של כל האנשים בחוף. היא היתה בהלם מוחלט. ואני מה אכפת לי, כבר ראיתי אותה ערומה, אז רצתי בכל הכל אחרי ג'ולה וצעקתי 'כלבה רעה', כאילו אני מתכוון לג'ולה אבל בעצם התכוונתי אליה", סיימתי לספר בהתלהבות, "ג'ולה!! זהירות! הוא כמעט עשה לך יוקו!".

"איזה זין, איך לא הייתי אתמול בחוף, איזה פספוס בחיי. ומה עכשיו?", שאל, לראשונה מתעניין באמת במה שיש לי לספר.

"אתמול אני מקבל ממנה אסאמאס בשלוש בלילה - 'ער', התקשרתי אליה ומפה לשם היינו אצלה במיטה, היא מדהימה, אני אומר לך".
"בקיצור, חזרת על ארבע?", רמי הקניט אותי וידע היטב על מה הוא מדבר, כי באמת התנצלתי ובכיתי ואמרתי שסתם התנהגתי כמו תינוק בגלל הקנאה שאוכלת אותי מבפנים, בגלל שיש לי כזה חרא אופי, אבל אני מבטיח להשתנות, נשבעתי.