הסלולרי נדפק לי. משהו השתבש שם לגמרי, לא אלאה אתכם בפרטים, מה גם שזה לא רלוונטי לסיפור. מה שכן רלוונטי זה שהבוקר הגיע בנאדם לקחת את המכשיר לתיקון ונתן לי נייד חלופי. "מה זה?", שאלתי בטון שאינו משתמע לשני פנים למראה המכשיר העלוב שמסר לי. "זה טלפון זונה", אמר, החתים אותי והלך. המספר הוא המספר שלי אבל המכשיר זונה של החברה הסלולרית, שנותנת אותו ליומיים-שלושה לכל מי שהתקלקל לו. נו מילא, חשבתי, זונה זו זונה, לא משנה איך היא נראית, גם כך אתה איתה למטרה מסוימת וזמן קצוב מראש. אז המכשיר לא חייב להיות מוצלח כמו המכשיר הקבוע שלי. באמת לא ביג דיל. לקחתי אותו ליד והתקשרתי לאמא שלי. כשענתה אמרה "הלו" מהוסס קצת. אמרתי "אמא?" והיא ענתה "היי! מה שלומך? מאיפה אתה מתקשר? החלפת מספר?". ואז הבנתי שזו לא אמא שלי, אבל זרמתי, היא היתה ממש נחמדה. כל כך נחמדה, שכשהיא ביקשה שאבוא לארוחת ערב הסכמתי. לא יכולתי לסרב.
אחרי הטלפון לאמא התקשרתי לאבא, ולמרות שהוא היה קצת עסוק, הוא התעניין מה שלומי ומה חדש בחיים. סיפרתי לו שנפרדתי מרותי ושעכשיו אני צריך למצוא דירה והחיים הסתבכו, ובינתיים אני גר על הרצפה בדירה של חברים וזה לא משהו בכלל. מיד הוא הציע שאבוא לגור בדירה שהוא קנה להשקעה במרכז תל אביב, אבל בשביל שלא אהיה בטלן אצטרך לשלם חצי משכר הדירה שהוא היה לוקח לשוכר אחר. הסכמתי כמובן, זו הצעה שאי אפשר לסרב לה.
אחר כך עברתי על רשימת הטלפונים, לראות למי עוד אפשר להתקשר. התקשרתי לאביב מהמילואים והרצנו קצת צחוקים על האימון האחרון בשיזפון. התקשרתי לקבוע תור לגלית-שיננית. פלירטטתי אולי חצי שעה עם ניצן תאילנד וקבענו להפגש בלילה, אחרי ארוחת הערב אצל אמא, בבר השכונתי, מסתבר שהיא גרה ממש קרוב לדירה של אבא. זה היה יום מצוין.
בדרך לאמא דיפדפתי עוד קצת בספר הטלפונים עד שנתקלתי בטלפון של אלוהים, שקודם לכן דילגתי עליו, כי לא ידעתי אם כדאי, ועכשיו החלטתי להתקשר, יהיה מה שיהיה. הוא ענה לי והיה הרבה יותר נעים הליכות מאלוהים שהיה בסלולרי שלי. הוא היה רחום וחנון ואוהב את הבריות, ממש כמו אלוהים מהתנ"ך. ודיברנו קצת על הבן שלו וקצת על המלחמות.השיחה הסתיימה בטון קצת צורם כשהטחתי בו האשמות על איך זה שלסתם בנאדם אקראי שאת רשימת הטלפונים שלו קיבלתי יש חיים הרבה יותר טובים משלי והוא אמר לי שמאז שהוא נתן לבני האדם את הבחירה החופשית אין לו כל כך מה להתעסק איתם, כי ממילא הם הולכים ועושים בסוף מה שבא להם. סגרתי את השיחה אפילו בלי להגיד שלום כי הגעתי לאמא והייתי מה-זה רעב והכי התאים לי בעולם אוכל של אמא.
איתי יא מלך
השבמחק