אוכל מהיר

הבנאדם היה עייף, כמו שכולנו עייפים לפעמים, אולי קצת יותר. וראיתי לו את זה בפנים, שנראו כאילו עוד רגע הן נוזלות בתשישות כמו בציור של דאלי. הוא התיישב בכבדות על הבר וביקש משהו או אמר משהו, אבל הוא היה עייף והמוסיקה רועשת ולא הצלחתי להבין מה הוא אומר. ביני לביני הסכמתי שלא לבקש שיחזור על דבריו, כי גם ככה הוא עייף מדי, ופשוט הגשתי לו גולדסטאר, כי גם ככה זה בערך כל מה שהיה לנו להציע בבר. הגשתי לו גם כמה זיתים בצלוחית, שלמרות שהם ישנים, יש להם טעם שיכול להחזיר אדם עייף לחיים.

הבנאדם לגם מהבירה ולעס בלאות איזה זית דפוק. הוא מלמל משהו שלא הבנתי, אבל הבנתי שהמשקה הצונן והחטיף המרענן משיבים לו מעט חיות. המקום היה ריק יחסית לחמישי בערב ויכולתי להתבונן בבנאדם כדי להשגיח שהכל בסדר איתו. הוא לבש חולצה שחורה מוכתמת, משופשפת ומעוטרת בקרעים קטנים. הסכמתי עם עצמי שדוגמה כזו על חולצה שחורה יכולה להווצר רק כתוצאה משכיבה או הגררות על אספלט. לא ראיתי סימנים נוספים להשתטחות על כביש, לא על פניו ולא על יתר חלקי גופו. ידיו היו עדינות ורמזו שהוא צעיר משפניו מעידות עליו. בוודאי היה בן גילי, אולי אפילו צעיר יותר. אני הייתי בן שלושים ומאז התבגרתי בשנתיים, עובד עדיין באותו בר, היחיד שנמצא קרוב כל כך לבית החולים איכילוב. מפתיע לגלות כמה אנשים מחליטים לשבת בבר כשהם ממתינים לתוצאות בדיקה שעברו או לאחר ביקור קרוב מאושפז. לא מעט אבות טריים שותים אצלנו זמן קצר אחרי הלידה, "שהאשה תנוח קצת", וזה מפתיע אותי לא פחות. הם מגיעים בלחיים רטובות מדמעות של שמחה או של עצב. יש גם מי שהרגע נפרדו בפעם האחרונה מאדם אהוב ואפילו מי שמגיעים יחד עם האהוב, על כסא גלגלים ובחלוק בית החולים, לכוסית פרידה על הבר. הם נדירים, אבל יש כאלה.

הבנאדם לא התאים לי לאף אחד מהטיפוסים האופיינים למקום. הוא ישב שעה ארוכה עם הבירה שלו, לועס באיטיות עוד זית ועוד זית. הוא עדיין נראה עייף מאוד כששאלתי אותו אם הוא צריך עוד משהו.

"פעם היית נכנס לבר ומקבל משקה, ארוחה ומיטה. לא משהו מפואר, אבל מספיק כדי להעביר את הלילה במקום זר", הוא אמר באיטיות, ההברות האחרונות של המילים מתגלגלות בכבדות על לשונו, "היום זה הכל נועד להגיד לך ללכת מהר, גמור את המשקה ואת הזיתים ולך מכאן או תזמין עוד אחד. שואלים אותך אם הכל בסדר כשבעצם מתכוונים לשאול למה אתה לא מסתלק מכאן כבר. גם בית החולים ככה, כמו מסעדת אוכל מהיר רק עם אוכל גרוע יותר".

הבנאדם רצה להמשיך לדבר, אפילו שהיה עייף, והוא רצה להמשיך לשבת, אז הגשתי לו עוד כמה זיתים בליווי מילות התנצלות - זה כל מה שיש לנו להציע, מצטער.

"אל תצטער, גם אתה כאן רק להסתלק. כמו כל עובד בכל מקום אחר, רק רוצה להיעלם מהרגע שהגיע. ואתה תיעלם, אל תדאג, בעוד שעתיים או שלוש תסגור את המקום ותיעלם לך לאן שתרצה, עם מי שתרצה, עד שתופיע שוב למחרת", הבנאדם הרים את מבטו מהכוס שלפניו ונעץ אותו עמוק כל כך בתוך עיניי שחשתי דקירה באישונים, "גם אני נעלמתי בסוף. זה לא היה פשוט, אבל נעלמתי. אין סיבה להשאר בשום מקום, בשום תפקיד, עדיף פשוט להעלם, אתה יודע למה אני מתכוון, נכון?".

לא ידעתי למה הוא מתכוון אז הנהנתי להסכמה, חושש שהמבט שלו יעקור את עיניי אם אנסה להסב את מבטי. מקצה הבר שתי אחיות שסיימו משמרת ניסו לקרוא לי, לא יכולתי אפילו לסמן להן שימתינו רגע והבנאדם המשיך לדבר, בקול שנשמע לי כאילו מתגבר והולך, הייתי משוכנע שגם האחיות בקצה הבר שומעות את הדברים.

"אתה יודע למה אני מתכוון", קבע הבנאדם, "פשוט ניסיון החיים שלך דל מדי, זה הכל. אתה עוד תלמד כמה דברים לפני שתעלם וזהו, זה בסדר. גם האחיות בקצה, גם הן ילמדו ויעלמו. עכשיו אני אסיים את הבירה ואקח את הזיתים ואסתלק מכאן. אני אשלם לך גם, אבל שתדע, שזה לא משנה שום דבר. אם היית ונעלמת אין הבדל אם לא היית בכלל", הוא סיים את הכוס במהירות ותחב את הזיתים לכיס מכנסיו, ושילם בשטר ומטבעות, בדיוק מה שהיה צריך, בלי להשאיר טיפ. לאחר מכן הבנאדם קם ממושבו והעיף קריצה לאחיות. הוא נראה פחות עייף משהיה כשנכנס ואפילו חייך אלי כשאמר "אם השוטרים יגיעו וישאלו שאלות, תגיד להם מה שתרצה, אפילו את האמת,  אל תדאג, לא יקרה לך כלום. ואם יגיעו אחרים וישאלו עלי, פשוט תשקר כל שקר שתרצה, רק אל תאמר את האמת, כי האמת רק תגרום לך צרות במקרה הזה. ואם האחיות כאן מבקשות בירה, תוסיף להן שוט וויסקי, יש סיכוי לא רע שתוכלו להנות ככה לפני שתיעלמו", הבנאדם קרץ לי קריצה שצרבה לי בעין השמאלית ונעלם מהבר.

אחר כך הגשתי לאחיות בירה עם שוט וויסקי. לאחת מהן קראו רות ולשניה קראו מרי. הן היו נעימות ונחמדות וצחקו הרבה. ולמרות שהרגשתי שבאמת יש סיכוי להנות איתן לפני שיעלמו, לא עשיתי את הצעד. כשהלכו השאירה לי רות את הטלפון שלה ודיברנו כמה פעמים ונפגשנו פעמיים. בפעם השנייה שכבנו למרות שלשנינו היה ברור שזה לא זה. במיטה, כששכבנו עירומים ומתנשפים, היא שאלה אותי על הבנאדם ואמרתי לה שהוא היה אחד הסגנים של מלאך המוות. הוא בדיוק סיים את המשמרת שלו בבית החולים אחרי ששם קץ ליסוריהם של שני חולים סופניים והודיעו לו שהוא מפוטר כי סירב לחסל ילדה עם לוקימיה. בשלב הזה רות כבר התלבשה, ואחרי כן נעלמנו כל אחד לאן שרצה להעלם. שוטרים לא הגיעו לשאול על הבנאדם, הגם ששתו בבר לא מעט שוטרים שנקלעו מסיבות שונות לבית החולים. גם אם היו מגיעים ושואלים, לא הייתי יודע מה להגיד להם או מה היא בדיוק האמת.

התבגרתי מאז בשנתיים ולא למדתי יותר מדי דברים, ועדיין נראה לי שאני לא מבין למה הבנאדם התכוון או מה בדיוק היתה הבעיה שלו, וחושב שאולי לא היתה לו שום בעיה ולא היתה לו שום כוונה, הוא סתם היה עייף נורא, כמו שכל אחד מאתנו עייף לפעמים.