17 בספט׳ 2008

דרקון

אין לי מה לכתוב על שום דבר, חשב לעצמו הדרקון הסגלגל מהמערה החשוכה שאחרי ההרים הנוראים. מחשבה זו דכדכה אותו מאוד והוא נאנח בכבדות, נושף עשן סמיך בעל גוון ירקרק מנחיריו. העשן הכבד שקע לרצפת המערה שהיתה כבר אפופת עשן קודם לכן. מחניק כאן, חשב ונאנח שנית. מי בונה מערה בלי חלונות, רק ההורים שלי מסוגלים לחשוב בצורה עקומה כל כך, הוא נשכב על הרצפה וחש כמו צף על פני העשן הירקרק שעטף את גופו הכבד וליטף ברכות את קשקשיו. "אוווף", פלט מפיו יחד עם כמה גיצים בוערים ועשן שניתזו על הרצפה לפניו. אם רק היה לי משהו לכתוב עליו לא הייתי משתעמם ככה, התהפך באיטיות על גבו, העשן מכסה את גופו כמעט לגמרי. מבעד לעשן הוא הביט בתקרה, שלמרות החושך במערה נראו עליה צלליות בצורות שונות ומגוונות. בוודאי צלליות שיצר העשן, חשב והמשיך לבהות בצלליות באריכות, שוכח לגמרי את מקורן של הצלליות, את מקורו שלו, את המערה ואת החושך, מרוכז כולו בצורות המשונות. הנה אחת שנראית כמו דרקון ואחרת שנראית כמו נסיכה ואחת נוספת שנראית כמו אריה תכול קרניים שמנסה ללכוד את הנסיכה, "תזהרי!" צעק והצללית דרקון הצילה את הנסיכה ברגע האחרון, נועצת את שיניה באריה האכזרי. אחר כך הגיעו הגמדים המלוכסנים מפאתי השאול, עם ארובות מחודדות ולוהטות בידיהם. הצללית דרקון ניצח את כולם בלי שנגרמה לו שריטה אחת אפילו, והנסיכה, הנסיכה העריצה את הצללית דרקון והם עפו יחד אל עבר הרפתקאות נוספות.

למחרת התעורר הדרקון על רצפת המערה, ראשו סחרחר מעט. כנראה שאפתי יותר מדי עשן כאן על הרצפה, אחז הדרקון בראשו כשהתרומם באיטיות ומגושמות אופיינית. במהלך הלילה העשן התפזר מעט והדרקון יכל לראות כמה מלוכלכת הרצפה שישן עליה. על התקרה לא נשאר זכר מהצלליות של הלילה הקודם. אבל בראשו נותרה המחשבה העצובה על כך שאין לו מה לכתוב על שום דבר וזו הובילה למחשבה נוספת, עצובה עוד יותר, שגם אם היה לו מה לכתוב על משהו הרי שאין לו עט או עיפרון לכתוב בהם ואת כל הניירות שהיו לו שרף באנחות מיותרות של יאוש.