23 בספט׳ 2008

הבנדוד החדש

"טוב, תעצור כאן", אמר לנהג מונית בקול הכי סמכותי שיכל להוציא מפיו, אך הקול לא היה מספיק סמכותי כנראה והנהג לא הגיב.

"תעצור כאן!", הוא צרח והנהג עצר את המונית ואת המונה.

"עשרים וארבע שישים", אמר הנהג על רקע הרעש שמשמיעה הדפסת הקבלה.

"מה זאת אומרת?", שאל, מיתמם.

"זאת אומרת שאתה צריך לשלם לי עשרים וארבע שקל ושישים אגורות", התעצבן הנהג, "אל תשחק איתי משחקים".

"אפשר באשראי?", שאל בכנות שהפתיעה אפילו את הנהג.

"תגיד לי נולדת אתמול או שאתה עושה את עצמך?".

"האפשרות הראשונה", ענה וכעבור כמה רגעים של שתיקה מביכה הנהג אמר לו "יאללה, יאללה, צא לי מהמונית".

"אכפת לך לעזור לי עם הדלת?".

הנהג יצא מהמונית והלך לפתוח לו את הדלת, ממלמל לעצמו "ידעתי שזה טעות לחכות לנוסעים מחוץ לבניין של היולדות".

התינוק יצא מהמונית והתקדם לעבר העולם באיטיות וברוך שמאפיינים כל כך תינוקות. עיניו בקושי פקוחות, מצליחות להבחין בצלליות של העולם אליו הגיע. יש לו עוד כל כך הרבה דברים ללמוד, חשב. מזל שאת העניין עם המונית הוא הספיק ללמוד כבר ביום השני לחייו. זה בוודאי יהפוך את הימים הבאים לקלים הרבה יותר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

eranitay@gmail.com