אנה היא ילדה הפוכה. הכל יוצא לה הפוך, גם הדברים שלכולם יוצאים רגיל בלי שום מאמץ, מתהפכים כשהיא מנסה לעשותם. אם היא הולכת לישון, סימן שזה בוקר ואם היא מתעוררת כדי ללכת לגן, סימן שכבר לילה. ואם היא משחקת בקוביות, הן מתגלגלות לה על השטיח ומתחבאות מתחת לספה. וכשהיא מחפשת את הגולות-קוביות מתחת לספה היא מוצאת את הסוכריה שהתגלגלה לה מתחת למקרר לפני יומיים, כשניסתה לאכול ביסלי גריל. כאלה משוגעים הדברים שקורים לה, שאפילו פעם אחת, כשהעירה את אבא באמצע הלילה כדי ללכת לגן, הסתבר לה שהעירה את ג'ונו הכלב של השכנים ששוב נרדם אצלם בחצר, כי השכן לא מוכן לגמור את הגדר.
בגלל הבעיה הזאת שלה, שהיא ילדה הפוכה כזאת, לא יוצא לאנה בכלל ללכת לגן ולא לפגוש ילדים אחרים ואמא ואבא שלה חושבים שהגדילה שלה תפגע, כי כשהיא צמאה היא אוכלת וכשהיא רעבה היא שותה ואיזה מזל שהיא ילדה ולא ילד, כי מי יודע איזה בלאגן היה אם היו מתהפכים לה גם הדברים שעושים בבית השימוש.
אבל אמא ואבא טעו, ואנה גדלה דווקא בסדר גמור ואפילו היתה יפה וחכמה, בדרכה ההפוכה והמיוחדת. בלילה היא היתה מתעוררת, כמו כל לילה, וכבר לא מנסה ללכת להעיר את אבא או ללכת לבית ספר, אלא פשוט לימדה את עצמה כל מיני דברים חשובים מספרים שקנו לה ההורים. וכשהיא למדה חשבון, היא למדה לקרוא. ואחרי שידעה לקרוא למדה ספרות וכך היא למדה חשבון. וכשניסתה ללמוד גיאוגרפיה, למדה לנגן על פסנתר (וזה די הרגיז את אבא ואמא ואת ג'ונו הכלב, שניסו לישון ובמקום זה נבחו בלילות על הפסנתר, אז היא למדה גיאוגרפיה רק לפני שהלכה לישון וככה כולם היו מתעוררים בבוקר עם סונטות נעימות של בטהובן). וככה אנה השכילה וגדלה, עד שהגיע הזמן לעזוב את הבית של אבא ואמא ולהתחיל לחיות לבד.
בפעם הראשונה שאנה ניסתה לעזוב את הבית היא הגיעה למחסן, איפה שאבא שלה שמר את כל הפטישים והמקדחות שהוא כל כך אהב. בפעם השניה שאנה ניסתה לעזוב את הבית היא התעוררה על השטיח ליד הטלוויזיה בסלון. אז בפעם השלישית היא ניסתה ללכת לישון והגיעה לדירה שכורה בלב תל-אביב, עם שותף, שכמוה, היה קצת הפוך, שעבד בלילות וישן בבקרים. ואנה היתה כל כך שמחה לדבר סוף סוף עם מישהו שיודע מה זה להיות הפוך, שהחיוך שניסתה לחייך הפך לבכי, ובגלל הבכי הזה השותף החדש שלה חיבק אותה חיבוק קצת הפוך, בגלל שהידיים שלה הסתבכו בידיים שלו, אבל בכל זאת זה היה חיבוק נעים. אחרי החיבוק הזה הם נהיו חברים טובים טובים, ובגלל זה רבה איתו הרבה, כי ככה זה כשהפוכים. השותף מצא לאנה עבודה בלילות, כדי שתוכל לעבוד כשהיא מתעוררת, אבל בגלל שניסתה להתעורר בלילות היא התעוררה בבקרים והגיעה לעבודה כשכבר סוגרים. הבוס הסכים לתת לה רק לסגור את המקום, אבל בתמורה הוא ישלם לה פחות, אבל במקום לסגור אנה פתחה את המקום ובמקום לשלם לה פחות הבוס הרוויח יותר, כי המקום היה פתוח גם בבוקר ובתל אביב, מסתבר, יש הרבה הפוכים, שרוצים מקומות כאלו שבדרך כלל פתוחים רק בלילה, גם בבקרים. והלקוחות היו באים ואומרים לאנה בוקר טוב, אז היא היתה אומרת להם להתראות. הם היו מבקשים בירה והיא היתה מוזגת להם וודקה תפוזים. הם היו משלמים בשטר של חמישים והיו מקבלים עודף ממאה. וכולם היו מאושרים, רק אנה היתה עצובה, אבל אצלה זה סימן שהכל טוב.
בגלל הבעיה הזאת שלה, שהיא ילדה הפוכה כזאת, לא יוצא לאנה בכלל ללכת לגן ולא לפגוש ילדים אחרים ואמא ואבא שלה חושבים שהגדילה שלה תפגע, כי כשהיא צמאה היא אוכלת וכשהיא רעבה היא שותה ואיזה מזל שהיא ילדה ולא ילד, כי מי יודע איזה בלאגן היה אם היו מתהפכים לה גם הדברים שעושים בבית השימוש.
אבל אמא ואבא טעו, ואנה גדלה דווקא בסדר גמור ואפילו היתה יפה וחכמה, בדרכה ההפוכה והמיוחדת. בלילה היא היתה מתעוררת, כמו כל לילה, וכבר לא מנסה ללכת להעיר את אבא או ללכת לבית ספר, אלא פשוט לימדה את עצמה כל מיני דברים חשובים מספרים שקנו לה ההורים. וכשהיא למדה חשבון, היא למדה לקרוא. ואחרי שידעה לקרוא למדה ספרות וכך היא למדה חשבון. וכשניסתה ללמוד גיאוגרפיה, למדה לנגן על פסנתר (וזה די הרגיז את אבא ואמא ואת ג'ונו הכלב, שניסו לישון ובמקום זה נבחו בלילות על הפסנתר, אז היא למדה גיאוגרפיה רק לפני שהלכה לישון וככה כולם היו מתעוררים בבוקר עם סונטות נעימות של בטהובן). וככה אנה השכילה וגדלה, עד שהגיע הזמן לעזוב את הבית של אבא ואמא ולהתחיל לחיות לבד.
בפעם הראשונה שאנה ניסתה לעזוב את הבית היא הגיעה למחסן, איפה שאבא שלה שמר את כל הפטישים והמקדחות שהוא כל כך אהב. בפעם השניה שאנה ניסתה לעזוב את הבית היא התעוררה על השטיח ליד הטלוויזיה בסלון. אז בפעם השלישית היא ניסתה ללכת לישון והגיעה לדירה שכורה בלב תל-אביב, עם שותף, שכמוה, היה קצת הפוך, שעבד בלילות וישן בבקרים. ואנה היתה כל כך שמחה לדבר סוף סוף עם מישהו שיודע מה זה להיות הפוך, שהחיוך שניסתה לחייך הפך לבכי, ובגלל הבכי הזה השותף החדש שלה חיבק אותה חיבוק קצת הפוך, בגלל שהידיים שלה הסתבכו בידיים שלו, אבל בכל זאת זה היה חיבוק נעים. אחרי החיבוק הזה הם נהיו חברים טובים טובים, ובגלל זה רבה איתו הרבה, כי ככה זה כשהפוכים. השותף מצא לאנה עבודה בלילות, כדי שתוכל לעבוד כשהיא מתעוררת, אבל בגלל שניסתה להתעורר בלילות היא התעוררה בבקרים והגיעה לעבודה כשכבר סוגרים. הבוס הסכים לתת לה רק לסגור את המקום, אבל בתמורה הוא ישלם לה פחות, אבל במקום לסגור אנה פתחה את המקום ובמקום לשלם לה פחות הבוס הרוויח יותר, כי המקום היה פתוח גם בבוקר ובתל אביב, מסתבר, יש הרבה הפוכים, שרוצים מקומות כאלו שבדרך כלל פתוחים רק בלילה, גם בבקרים. והלקוחות היו באים ואומרים לאנה בוקר טוב, אז היא היתה אומרת להם להתראות. הם היו מבקשים בירה והיא היתה מוזגת להם וודקה תפוזים. הם היו משלמים בשטר של חמישים והיו מקבלים עודף ממאה. וכולם היו מאושרים, רק אנה היתה עצובה, אבל אצלה זה סימן שהכל טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
eranitay@gmail.com