השמש עגולה ולוהטת כמו תקליט שנשאר במכונית סגורה בקיץ. התקליט מבעבע במרכז השמיים. החום בלתי נסבל. דניס מועך את הסיגריה ונכנס לחנות. גלינג-גלינג הפעמון מצלצל עם כל כניסה פעמיים. חנות הדיסקים ריקה. אנשים כבר לא קונים דיסקים כמו פעם. דניס מעקם את שפמו הדק ומחליף את דילן בניק קייב. עיניו מצטמצמות לחריצים עם הצלילים הרועשים, כאילו הפתיעו אותו, כאילו לא היה מוכן. גלינג-גלינג. נכנסת תחת בגופייה ומכנסונים קצרצרים. איזו מין אופנה זו לוחש השפם למצומצמות שמעליו. התחת מסתובבת בין המדפים. מרפרפת במהירות על עשרות דיסקים. לא מעניין אותה כלום. משקפי השמש מטפסות על ראשה, חושפות עיניים פעורות לרווחה.
השפם מתקרב קצת, המצומצמות מצטמצמות עוד יותר. "מחפשת משהו ספציפי?", נזרקת שאלה לאוויר, ריח מתוק נלכד בשפם. עיניים פעורות שיכולות לסנוור גם את התקליט הנמס בשמיים, "שום דבר מיוחד, אני פה בשביל המוסיקה והמזגן", התחת ממשיכה לשוט בין המדפים כמו ברבור באגם לא קפוא.
גלינג-גלינג. דניס מסתנוור מדלת הכניסה. צל של כרס נכנס לחנות. קרחת מכאן ומכאן. הכרס פוסעת בין המדפים ומתמקמת בין הקאנטרי לקלאסית. מדפדפת ברעש. התחת רוטט מצחוק כשהכרס מתחככת בעל כורחה במדף ומפילה כמה דיסקים. השפם מצמצם את עיניו של דניס, בשטנה, עדיף שהכרס תרים את הדיסקים. התחת רוטט לנגד השפם, מבלבל את השטנה, מרדים את השמש, שצונחת בבת אחת חצי קומה למטה, מתנפצת לרסיסים.
"את אוהבת מה ששומעים עכשיו?", נזרקת שאלה לאוויר. "יש לך פה את האחרון של הדיקסי צ'יקס?", נזרקת שאלה מהכרס. "רגע אחד", השפם של דניס מתרחק מהגופייה של התחת, המכנסונים מתקצרים עוד יותר כשהיא מתכופפת לשורות הנמוכות. "הנה", דניס מושיט לכרס את הדיסק שהיה מול הפופיק שלה וחוזר למשתופפת. "זה ניק קייב, דיסק מצוין החדש שלו, הרבה אנרגיות, מתאים לקיץ החם הזה של תל-אביב", השפם לא מאמין שהשפתיים תחתיו יודעות לנוע כל כך הרבה, לפלוט מתוכן אוויר בצורות כה משונות, חסרות כל פשר. העיניים הפעורות מתרוממות לגובה השפם המאדים. בתחת הזה מבחינות המצומצמות גם מלפנים. "אפשר לשלם?". איך הוא למד לדבר מהכרס, דניס רוטן, האצבע על המצית שבכיס ימין. מחיר. כסף. עודף. שקית. קבלה. תודה. לך קיבינימט. גלינג-גלינג. בחזרה לישבנים ולעיניים שהורידו את התקליט כבר שתי קומות לפחות, הוא עדיין מבעבע, אבל הצבעים בגוונים אדמדמים.
"מכירה אותו, את ניק קייב, יותר חורף מקיץ בשבילי". התחת יוזמת משפטים. השפם מאדים עוד יותר. אולי לא הכל אבוד. אולי יזכה לפיסת אושר לפני שהתקליט יסתיים, לפני שהדיסק של הירח יתחיל לנגן. "בדרך כלל הייתי מסכים איתך, אבל האנרגיות של החדש הן לגמרי קיציות", המשפט מסתיים, העיניים מצטמצמות עוד יותר, בתסכול, עוד רגע לא יהיה להן עוד לאן להצטמצם, עוד רגע ייעלמו יחד עם השפם שם למטה. מה אתה צריך להתווכח. אידיוט. התחת מתקרבת אליו, הגופייה נמתחת, העיניים פעורות, הוא יכול לראות לה את התקליטים בעיניים האלה. השפם מאדים. בחוץ מתקרר. בחנות מתחמם. ניק קייב מגיע לשיא. הבאסים מרעידים את התחת. המכנסונים מתכווצים ומתקצרים על הירכיים, מתכוונים להגיד משהו, משפט המחץ בדרך. אולי האושר מגיע. השפם פוסע חצי צעד קדימה לעבר הפעורות.
גלינג-גלינג. הפעורות והמצומצמות פונות במהירות לדלת הכניסה. ג'ינס דיזל ושעון גדול מדי נכנס עם ג'ל בשיער. התחת צועק בהתרגשות וקופץ אליו לחיבוק של ירכיים ושפתיים. המכנסיים מתקצרים, התחת נחשף במלוא מערומיו. השפם נושר על הדלפק. גלינג-גלינג. גלינג-גלינג. העיניים מצטמצמות עוד יותר ונסגרות, סיגריה נוספת נשלפת המחפיסה. גלינג-גלינג.
השפם מתקרב קצת, המצומצמות מצטמצמות עוד יותר. "מחפשת משהו ספציפי?", נזרקת שאלה לאוויר, ריח מתוק נלכד בשפם. עיניים פעורות שיכולות לסנוור גם את התקליט הנמס בשמיים, "שום דבר מיוחד, אני פה בשביל המוסיקה והמזגן", התחת ממשיכה לשוט בין המדפים כמו ברבור באגם לא קפוא.
גלינג-גלינג. דניס מסתנוור מדלת הכניסה. צל של כרס נכנס לחנות. קרחת מכאן ומכאן. הכרס פוסעת בין המדפים ומתמקמת בין הקאנטרי לקלאסית. מדפדפת ברעש. התחת רוטט מצחוק כשהכרס מתחככת בעל כורחה במדף ומפילה כמה דיסקים. השפם מצמצם את עיניו של דניס, בשטנה, עדיף שהכרס תרים את הדיסקים. התחת רוטט לנגד השפם, מבלבל את השטנה, מרדים את השמש, שצונחת בבת אחת חצי קומה למטה, מתנפצת לרסיסים.
"את אוהבת מה ששומעים עכשיו?", נזרקת שאלה לאוויר. "יש לך פה את האחרון של הדיקסי צ'יקס?", נזרקת שאלה מהכרס. "רגע אחד", השפם של דניס מתרחק מהגופייה של התחת, המכנסונים מתקצרים עוד יותר כשהיא מתכופפת לשורות הנמוכות. "הנה", דניס מושיט לכרס את הדיסק שהיה מול הפופיק שלה וחוזר למשתופפת. "זה ניק קייב, דיסק מצוין החדש שלו, הרבה אנרגיות, מתאים לקיץ החם הזה של תל-אביב", השפם לא מאמין שהשפתיים תחתיו יודעות לנוע כל כך הרבה, לפלוט מתוכן אוויר בצורות כה משונות, חסרות כל פשר. העיניים הפעורות מתרוממות לגובה השפם המאדים. בתחת הזה מבחינות המצומצמות גם מלפנים. "אפשר לשלם?". איך הוא למד לדבר מהכרס, דניס רוטן, האצבע על המצית שבכיס ימין. מחיר. כסף. עודף. שקית. קבלה. תודה. לך קיבינימט. גלינג-גלינג. בחזרה לישבנים ולעיניים שהורידו את התקליט כבר שתי קומות לפחות, הוא עדיין מבעבע, אבל הצבעים בגוונים אדמדמים.
"מכירה אותו, את ניק קייב, יותר חורף מקיץ בשבילי". התחת יוזמת משפטים. השפם מאדים עוד יותר. אולי לא הכל אבוד. אולי יזכה לפיסת אושר לפני שהתקליט יסתיים, לפני שהדיסק של הירח יתחיל לנגן. "בדרך כלל הייתי מסכים איתך, אבל האנרגיות של החדש הן לגמרי קיציות", המשפט מסתיים, העיניים מצטמצמות עוד יותר, בתסכול, עוד רגע לא יהיה להן עוד לאן להצטמצם, עוד רגע ייעלמו יחד עם השפם שם למטה. מה אתה צריך להתווכח. אידיוט. התחת מתקרבת אליו, הגופייה נמתחת, העיניים פעורות, הוא יכול לראות לה את התקליטים בעיניים האלה. השפם מאדים. בחוץ מתקרר. בחנות מתחמם. ניק קייב מגיע לשיא. הבאסים מרעידים את התחת. המכנסונים מתכווצים ומתקצרים על הירכיים, מתכוונים להגיד משהו, משפט המחץ בדרך. אולי האושר מגיע. השפם פוסע חצי צעד קדימה לעבר הפעורות.
גלינג-גלינג. הפעורות והמצומצמות פונות במהירות לדלת הכניסה. ג'ינס דיזל ושעון גדול מדי נכנס עם ג'ל בשיער. התחת צועק בהתרגשות וקופץ אליו לחיבוק של ירכיים ושפתיים. המכנסיים מתקצרים, התחת נחשף במלוא מערומיו. השפם נושר על הדלפק. גלינג-גלינג. גלינג-גלינג. העיניים מצטמצמות עוד יותר ונסגרות, סיגריה נוספת נשלפת המחפיסה. גלינג-גלינג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
eranitay@gmail.com