21 בפבר׳ 2008

מה זה משנה: סיפורו של ג'ירף

אחת לכמה שנים
זקוק הג'ירף לשינוי בחיים.

לפני כשנתיים, כך רצה המקרה
החליט הג'ירף להפסיק עם קפה.
אך יממה לא חלפה על הג'ירף המסכן,
נתגלתה בעיה – עם איזה משקה יעשן?

המרקם של התה בכלל לא מתאים,
ומיצים טבעיים עם עשן מסריחים ודביקים,
על מים בבוקר אין מה לדבר,
אל הקפה הוא חזר – רק בשביל לעשן.

אז כפי שהנכם בודאי מבינים
הג'ירף החביב אינו בעל אופי חזק ויציב.
אך אם בכך אינכם מסתפקים,
חכו ושמעו מה קרה באביב...

באביב אשתקד סבר הג'ירף,
שחברבורות חומות זהו טרנד שחלף.
אך כיוון שעל הזברה מעולם לא שמע,
הלך וקנה מלתחה חדשה
(ואם כבר קניות, אז בכיכר המדינה).

בלואי-ויטון הוא נראה מתרומם,
בורסאצ'ה הוא הרגיש מהמם,
בדולצ'ה וגבאנה הוא היה כבר מותש,
ובסוף החודש הפך מרושש.

אז עיניכם הרואות, הג'ירף האומלל
לא מצליח להיות מאושר וחבל.
אז בצעד נואש הוא החליט השנה,
שאם שינוי קטן לא מספיק, הוא יחליף מדינה.

הוא נסע לניו-יורק והסתחרר לו הראש,
ניסה את פריז, אך הרגיש שם נדוש,
אחר כך באמסטרדם לא זכר איך בילה
וכשהגיע ללונדון נשבר וטס חזרה.

כך שבינתיים הוא כאן, הג'ירף הממוצע,
חי ברחובות עם שותפה לדירה.
לפעמים עוד חושב לעשות שינויים,
אבל במקום להחליט הוא מכהה ת'חושים.

אמנם זה ברור וכל ילד ינאם –
הכלב הוא חברו הטוב של האדם.
אך כשבג'ירף עסקינן, אין זה מקרה רגיל,
וחברו הטוב הוא הבחור השמן, נו מה-שמו, הפיל.

הפיל השמן היה פעם שמנמן
ולפני כן הוא זוכר שהיה רק מלא בישבן,
ופעם-פעם, ממש מזמן,
הוא משוכנע שהיה כוסון עם תחת קטן.

אבל היום הפיל הוא עורך דין ידוע,
מתהולל בוויקאנדס ובמשרד בשאר השבוע.
את הג'ירף הוא מכיר, מאיפשהו, לא בדיוק זוכר.
והוא אוהב לשבת איתו, כי הוא לא מדבר.

הג'ירף שותה בירה, וכמובן גם קפה,
הפיל מסתפק בחתיכת מאפה.
הג'ירף שותק ומסתכל מסביב,
הפיל מברבר, אפילו לא מנסה להקשיב.

וכי למה יקשיב הפיל המלומד?
האם כבר קרה דבר מה מיוחד?
הג'ירף מהנהן ומסמן לאחור,
על הבר התיישבה דולפינה באפור.

הפיל ניגש וכמעט בלי רצון
פלט תרועה ואף הוציא לה לשון.
הדולפינה קצת הסמיקה, אבל אחר כך קרצה,
הפיל שילם ת'חשבון והג'ירף הביתה יצא.

בדרך לביתו הג'ירף תהה וחשב
על הכיף שהחמיץ בגלל הפיל המתועב.
הדולפינה ראתה את הכסף ולא את האיש,
בגלל זה הג'ירף הרגיש כפי שהרגיש.

בדירתו הקטנה נשכב הג'ירף,
מול הטלוויזיה, חצי מעולף.
סיגריה אחרי סיגריה עישן בשרשרת,
עד אשר נשמעה נקישה על הדלת.

באינסטינקטים של פומה, עד כמה שג'ירף מסוגל,
זינק אל הדלת וכמעט שנפל.
מאחורי הדלת ניצב לו פינגווין,
לא אמר מאום וכבר הוא בפנים.

הפינגווין, די מהר הסתבר,
הוא לא יותר מאשר מיסיונר,
ולמרות שהג'ירף כבר התכונן לשינה
הלה שכנע אותו להצטרף לישיבה.

אז זהו סופו של ג'ירף הפכפך,
שבבוקר הוא מחד ובערב מאידך.
הוא היה די בסדר, אבל קצה מדוכא,
אז עכשיו הוא מנסה להתקרב לבורא.

הפיל השמן, סופו די ברור,
עם התקף לב שני, מעקף וצינטור.
הדולפינה באפור כבר מזמן נשכחה
והג'ירף עוד משנן פסוקי הלכה.

סיפורו של הג'ירף תם כבר עכשיו,
אם התבאסתם, דעו שגם הוא מאוכזב.
ואם במוסר השכל חפצה נפשכם –
תסתכל בקנקן ולא אצל השכן.