ולא מעניין אותי כבר שום דבר. ככה זה, שילכו להזדיין כולם. "אני, לא מעניין אותי בכלל", ככה אני אומר להם, והם מצידם עושים פרצוף כועס ומאיימים להגיד עלי לבוס. "תגידו גם לראש הממשלה ולמבקר המדינה, על הזין שלי!", ואז הם בדרך כלל עושים פרצוף כועס ומזלזל במיוחד ומוסיפים איזו אמירה כמו "טוב, יאללה, בואי נלך, אין פה עם מי לדבר". וזה אומרים גם אנשים שאין להם למי להגיד "בואי נלך", אלא סתם אנשים שהגיעו לבד למרכז השירות כדי להחזיר איזה מוצר מסריח שהם קנו.
תאמינו לי שאני לא מבין את האנשים האלה. קונים מוצרים דרך איזה אי-מייל מפוקפק שהגיע אליהם בדרך-לא-דרך ועוד מתפלאים שזו הונאה. אם לא הייתי רואה אותם מגיעים לכאן בהמוניהם כל יום לא הייתי מאמין שבכלל מישהו קונה את המוצרים האלה. "יותר טוב מויאגרה!", הכותרת של המיילים אומרת. "יחזיר לך את כל השערות לראש בתוך שבועיים!", כותרת של מיילים אחרים מבטיחה. "להוריד משקל ולאכול חופשי - מוצר השנה בארצות-הברית!", "הסרת שיער לצמיתות, בפשטות וללא כאבים!" וכן הלאה מוצרים שמבטיחים לתקן את חולשותיהן הגדולות ביותר של בני האדם. בטח שאנשים ירצו לקנות את הזבל הזה, כל אחד חושב ש"שווה לנסות" ואחר כך, כשאני יושב בדוכן שלי ומסרב לקבל בחזרה את המוצר ומסרב להחזיר להם כסף או לתת להם פיצוי, הם מסננים לעצמם משהו כמו "שיהיה להם לתרופות! כוס-אמ-אמק!".
המוצר הבא שהחברה תמכור יכול להיות גם גלולות שכתוב עליהן "להוסיף 30 נקודות לאיי.קיו תוך חודשיים!" ואנשים יקנו. כמובן שיקנו, ואחריהם עוד ימשיכו לקנות. ככה זה המוצרים האלה שבונים על בושתו של האדם. אין מקדם מכירות מוצלח יותר ממנה. זה לא מפתיע, זה התחיל עם אדם ועלי התאנה שכיסו על בושתו ונתקע מאז עם האנושות. האדם קונה את המוצר כדי לכסות על הבושה. הוא משתמש במוצר ומתבייש בעצמו, מקווה שהנה זו הבושה האחרונה. וכשהמוצר לא עובד, או שיזמין עוד, כי אולי זה לא היה מספיק או שיגיע אלי להתלונן ולבקש פיצוי. בכל מקרה הוא לא ילך ויספר לחברים שהמוצר לא עובד. בטח שלא יספר, הוא מתבייש. גם לא סיפר להם שהוא קנה את המוצר או התחיל להשתמש בו, הרי זו בושה וחרפה. עדיף לו להשאר שמן, קירח, אימפוטנט או שעיר, רק לא להודות בכך שהוא מתבייש ומנסה להפטר מהבעיה, מהבושה הזו.
אז הוא יגיע אלי עם הכרס, הקרחת והשיער על הכתפיים, ויצעק ויתעצבן, אבל בשקט, כדי שמסביבו לא ישמעו. ואני, לא מעניין אותי כבר שום דבר. שילך להזדיין. אה, סליחה, הוא גם אימפוטנט.
תאמינו לי שאני לא מבין את האנשים האלה. קונים מוצרים דרך איזה אי-מייל מפוקפק שהגיע אליהם בדרך-לא-דרך ועוד מתפלאים שזו הונאה. אם לא הייתי רואה אותם מגיעים לכאן בהמוניהם כל יום לא הייתי מאמין שבכלל מישהו קונה את המוצרים האלה. "יותר טוב מויאגרה!", הכותרת של המיילים אומרת. "יחזיר לך את כל השערות לראש בתוך שבועיים!", כותרת של מיילים אחרים מבטיחה. "להוריד משקל ולאכול חופשי - מוצר השנה בארצות-הברית!", "הסרת שיער לצמיתות, בפשטות וללא כאבים!" וכן הלאה מוצרים שמבטיחים לתקן את חולשותיהן הגדולות ביותר של בני האדם. בטח שאנשים ירצו לקנות את הזבל הזה, כל אחד חושב ש"שווה לנסות" ואחר כך, כשאני יושב בדוכן שלי ומסרב לקבל בחזרה את המוצר ומסרב להחזיר להם כסף או לתת להם פיצוי, הם מסננים לעצמם משהו כמו "שיהיה להם לתרופות! כוס-אמ-אמק!".
המוצר הבא שהחברה תמכור יכול להיות גם גלולות שכתוב עליהן "להוסיף 30 נקודות לאיי.קיו תוך חודשיים!" ואנשים יקנו. כמובן שיקנו, ואחריהם עוד ימשיכו לקנות. ככה זה המוצרים האלה שבונים על בושתו של האדם. אין מקדם מכירות מוצלח יותר ממנה. זה לא מפתיע, זה התחיל עם אדם ועלי התאנה שכיסו על בושתו ונתקע מאז עם האנושות. האדם קונה את המוצר כדי לכסות על הבושה. הוא משתמש במוצר ומתבייש בעצמו, מקווה שהנה זו הבושה האחרונה. וכשהמוצר לא עובד, או שיזמין עוד, כי אולי זה לא היה מספיק או שיגיע אלי להתלונן ולבקש פיצוי. בכל מקרה הוא לא ילך ויספר לחברים שהמוצר לא עובד. בטח שלא יספר, הוא מתבייש. גם לא סיפר להם שהוא קנה את המוצר או התחיל להשתמש בו, הרי זו בושה וחרפה. עדיף לו להשאר שמן, קירח, אימפוטנט או שעיר, רק לא להודות בכך שהוא מתבייש ומנסה להפטר מהבעיה, מהבושה הזו.
אז הוא יגיע אלי עם הכרס, הקרחת והשיער על הכתפיים, ויצעק ויתעצבן, אבל בשקט, כדי שמסביבו לא ישמעו. ואני, לא מעניין אותי כבר שום דבר. שילך להזדיין. אה, סליחה, הוא גם אימפוטנט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
eranitay@gmail.com