13 ביולי 2008

וכותרת תעזור לכם במשהו?

הוא שם וכולם יודעים את זה. גם אמא ואבא יודעים את זה. גם המורים בבתי ספר וכל התלמידים. אפילו נשיא המדינה, שבימים טובים יודע איך קוראים לו ובימים רעים לא יודע כלום, יודע את זה.

ביום חמישי אחד הלכתי לטייל ליד ככר מלכי ישראל. נשמע לכם סביר נכון? מה נכון? אל תקבלו כל מה שמספרים לכם כמובן מאליו. מה כל כך סביר בזה שהלכתי לטייל ליד ככר מלכי ישראל? לכולם ידוע שאף אחד לא הולך לטייל סתם כך לבדו, ועוד ליד ככר מלכי ישראל. מה יש לטייל שם? מילא עכשיו, כשישנה האנדרטה של רבין ואפשר ללכת להזיל דמעה או אם הדמעה אינה נוזלת, אפשר בימי זכרון להעיף מבט על איזה ישבן עסיסי של בת הנוער העובד והלומד, שעומדת שם דום ליד האנדרטה ומזילה דמעה במקומך.

בקיצור, הסיבה האמיתית שבגללה הלכתי לככר מלכי ישראל היתה בשביל למצוא אותו. כמו כולם ידעתי שהוא שם והחלטתי פשוט ללכת, לתפוס אותו ולסגור עניין אחת ולתמיד. עכשיו זה נשמע בסדר נכון? לא, לא, אתם צריכים להקשות יותר. למשל, אם זה כזה דבר ידוע שהוא שם, למה דווקא ביום חמישי ההוא החלטתי ללכת? שאלה טובה נכון? ויש גם תשובה טובה לא פחות מהשאלה. ככה זה עם שאלות ותשובות, כמה שהאחת טובה יותר גם השניה טובה יותר. לדוגמה, אם השאלה היא מה השעה? התשובה יכולה להיות חמש וחצי, שתיים-עשרה וארבע-עשרה דקות או אפילו סתם שבע. לעומת זאת, אם השאלה היא למה אתה צולע ככה? שזו שאלה מצויינת לכל הדעות. התשובה יכולה לכלול הסבר ארוך ומפורט על קרב מדמם שהתחולל בסיני, שבסופו אמנם נותר שרוע על הקרקע לצד גופות חבריו, כשהוא יודע בוודאות שלא יחזור ללכת עוד כמו פעם, אם בכלל יחזור הביתה, אך הכוח המצרי נהדף לאחור. תשובה מעולה, מרתקת, מבעיתה, מספקת ופטריוטית לפחות כמו טרומפלדור. לעומת זאת, התשובה יכולה לכלול איזו מעשיית סדינים גרפית על שתי בחורות צעירות ותאוות להתנסויות מגוונות, דילדו אחד שחור וגדול והרבה וזלין, זרע וגניחות. תשובה מצויינת, למי שאוהב תשובות מהסוג הזה. מכל מקום, הרעיון ברור, על כל שאלה תשובה, בתנאי שהשואל מוכן לקבל את התשובות שהוא מבקש.

אז למה הלכתי לתפוס אותו דווקא ביום חמישי ההוא, מזמן, עוד לפני שהככר היתה רבין, לפני שבוש היה דאבל-יו ולפני שעזריאלי היה קניון ומגדלים? הסיבה היא שראיתי אותו יום קודם לכן מנסה לדוג שם את דגי הזהב שבמזרקה וחשבתי שזאת הזדמנות מצויינת לתפוס אותו, אבל לא היו לי האמצעים לעשות זאת. אז חזרתי למחרת והוא היה שם, מנסה לתפוס דגים במזרקה הכבויה, שמעולם לא ראיתי אותה משפריצה מים. התקרבתי אליו ואמרתי לו, אתה יודע שכולם יודעים שאתה כאן. הוא אמר לי לזוז ממנו כי אני מבריח את הדגים. שלפתי את האזיקונים שלקחתי בערב קודם מחבר שלי, מילואימניק במג"ב, ואזקתי אותו חזק. הוא התפתל וצרח ודג שמן אחד קפץ והתיז עליו מים. לא ויתרתי לו וגררתי אותו למאחורה של הככר, איפה שהיום זה המקום שבו רבין נרצח, אבל אז זה היה סתם מקום שאפשר להרביץ בו מכות למישהו כמותו.

מבחינתכם הסיפור היה יכול להסתיים שם, עם המילה כמותו, אין לכם שום בעיה עם זה. סוף סתום, בלי משמעות של ממש, לא כזו שגלויה לעין לפחות. התרגלתם לזה היטב. ראיתם את החמישיה הקאמרית וצחקתם כשחברים שלכם צחקו, בשביל שלא יקלטו שלא שמתם לב לפואנטה. גם את השער האחורי קראתם ונקרעתם אפילו מהקטעים שלא אמורים להיות מובנים לאיש מלבד עוזי וייל. ראיתם מספיק הופעות נונסנס בקאמל קומדי קלאב, בשביל לקבל את זה ששום דבר לא צריך להיות מובן כדי להנות ממנו, בטח אם מדובר בחיים. בחיים, כך הדעה הרווחת, ההפך הוא הנכון, וההנאה מהם גדלה ככל שמבינים אותם פחות. כן, כן, צודק במאה אחוז, אתם מהנהנים, כאילו לא למדתם שום דבר מהפסקה הראשונה. כאילו באמת קיימת אפשרות להבין את החיים האלה יותר.