6 באפר׳ 2011

סתם יום רע

סתם יום רע. מסוג הימים ששום דבר לא הולך בהם כמו שצריך. רונית התיישבה על הספסל שניצב בחצי הדרך מבית הספר לבית בו היא גרה. הסירה את הסנדל מכף רגלה המדממת וניסתה לספוג את הדם שניגר מהבוהן עם נייר חשבון מהמחברת שעל כריכתה ציור של הפוקימון האהוב עליה. נייר המחברת בכלל לא סופג את הדם, הוא רק מורח אותו קצת ועד מהרה היא נאלצה לתלוש עוד ועוד דפים מהמחברת שהלכה והצטמקה. היא היתה עצובה, זו המחברת שהיא הכי אהבה ואמא הסכימה לקנות לה רק מחברת יקרה אחת. כל שאר המחברות שלה היו עם כריכה חומה, שאמא אמרה לה שגם לה היו כאלה כשהיתה תלמידה בבית ספר. את רונית זה רק הרגיז באותו זמן, כי זה לא הוגן שהיא תקבל רק דברים שהיו לאמא שלה כשהיא היתה בגילה. גם הבגדים שלבשה היו פשוטים ועלובים, ביחס לבגדים של הבנות האחרות בבית ספר, שוב בגלל שגם אמא שלה לבשה טי-שירט ירוק וחצאית כחולה לבית ספר. המחברת כבר כמעט נגמרה והדם לא הפסיק לנזול מהבוהן, בגלל אבן מדרכה אחת שקצת בלטה בדרך מבית הספר הביתה. הסנדל התנ"כי של רונית היה מלא בדם והיא ידעה שאמא שלה תכעס כי זה היה סנדל חדש. רונית לא רצתה סנדל תנ"כי, היא רצתה נעל צבעונית כזאת מגומי, כמו שיש לכולם. אם היתה לה נעל כזאת היא לא היתה נפצעת ככה בבוהן, חשבה לעצמה והרגישה איך עיניה מתמלאות בדמעות ואיך בגרון יש לה את הדבר הזה שהיה לה היום בבוקר כשהילדים האחרים צחקו על הסנדלים החומים שעל רגליה. עכשיו סנדל אחד הוא חום-אדמדם והיא נשבעה שלא תנעל אותם יותר בחיים. הדמעות התחילו לטפטף מהעיניים, גדולות וכבדות, ללא מעצורים, כמו הדם מהבוהן. עם דפי המחברת האחרונים היא ניגבה את הדמעות ככל שיכלה, אבל בגלל שהיא תלשה עמודים מאמצע המחברת, הדפים שתלשה עכשיו היו מלאים בחישובים בעפרון וככל שניגבה את הדמעות צבעה את פניה בכתמים אפורים, שנמשכו מעיניה הדומעות ללחייה. כשהמחברת נגמרה והדמעות לא נעצרו היא ניגבה אותן בידיים, שהשחירו גם הן. סתם יום רע, היא חשבה לעצמה. שום דבר לא הולך לה היום. היא סך הכל בכיתה ד' וכבר צריכה להלחם בכל העולם. זה לא תפקיד לילדות בגילה, היא חשבה. זה תפקיד לאמהות ואבות, שצריכים להכניס את אבני המדרכה למדרכה ולתת לכל הילדים את אותן מחברות עם ציורים יפים ואת הנעליים הצבעוניות האלה שכולם אוהבים כל כך. זה לא בשביל ילדה קטנה, שכל מה שהיא יכולה לעשות זה לשבת על ספסל באמצע הדרך מבית הספר לבית שבו היא גרה, לבכות ולדמם ולנסות לעצור את כל זה עם דפים של מחברת חשבון.