האוטובוס עוצר בקול שאון. הנוסעים האפרוריים לעת בוקר מיטלטלים עם הבלימה. חושבים בוודאי על יום העבודה המתיש שלפניהם, מנסים לשחזר את החלום שהשעון המעורר הפסיק לפני זמן לא רב. טססס, הדלת הקדמית נפתחת. עוד אדם אפור עולה. עוד אישה עם שקיות ולאחריה בחורה צעירה עם משקפי שמש גדולים וחוט של אוזניות משתלשל לתוך כיס מכנסי הג'ינס. הללו נכנסים לעומק האוטובוס והדלתות כבר כמעט נסגרות, טססס, הן נפתחות בחזרה לקראת פיה ורוודה שמגיעה בריצה-תעופה, כנפי הפלסטיק שלה נרעדות ברוח, האיפור הזוהר מאיר את פניה ומושך את עיני הנוסעים כמנורה המושכת פרפרי לילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
eranitay@gmail.com