חמוץ מתוק

היה היה פעם, ממש לא מזמן,
אלישע שמנמן ולו ילד קטן.
לילד קראו (וזהו פרט נחוץ),
דניאל בן-גל, או דני החמוץ.

אלישע ודני גרו בדירה מטופחת,
אין אבק על הרצפה או עובש במקלחת.
כל החפצים תמיד ניצבים במקומם,
ואפילו הצעצועים לא זזים לעולם.

עד כאן הרקע, נראה לי מספיק,
עכשיו הסיפור גם יתחיל להצחיק.
כי עם אלישע גרים גם שני מבוגרים,
בחור ובחורה הנקראים בפי דני הורים.

אם טרם הבנתם ונוצר כאן בלבול,
דני הוא ילד ואלישע חתול.
ההורים של דני הם מיה ורני,
הם הכירו בצבא כששירתו בגולני.

מאז הצבא עבר כבר די זמן,
ולמיה ורני נולד דני קטן.
אך למרות השמחה והאהבה שבבית,
דני היה עצוב וחמוץ כמו זית.

לכן ההורים ניסו בלי לאות
להפוך את דני למתוק כמו תות.
לשם כך הם קנו לו המון מתנות,
צעצועים, משחקים ואפילו בובות.
אך רגע לפני שהתחיל להשתעשע,
הוזהר היטב שלא יתפרע,
כי את הסלון אמא בדיוק סיימה לסדר
ואת החדרים אבא ניקה וטיהר,
"אז בבקשה ממך, ממש להיזהר,
כי רק בלגאן ולכלוך ממש לא חסר".

אך דני התעלם, לא היה לו אכפת,
כי אזהרות כאלו שמע פעמים כה רבות.
את הצעצועים הוא שבר,
את הבובות הוא מכר,
ומהמשחקים דבר לא נשאר.
הילד עצוב וכלום לא עזר.

אלישע, תבינו, היה אז חתול רחוב,
וראה את המתרחש ממש מקרוב.
טיפס על העץ, זינק לחלון המרפסת
ועקב בעניין אחר המשפחה הקורסת.

חלפה לה שנה או אפילו שנתיים,
דני גדל אך נעצב כבר כפליים.
אלישע ידע אז שאין כל ברירה,
יאלץ לעזור ולקפוץ לדירה.

ומאז בכל בוקר כשכולם מתעוררים,
אלישע מתרוצץ בין החדרים.
בחדר ההורים מרביץ שתי יללות
ובחדר של דני מגרגר על כריות.
וכך אמא מתעוררת ואבא מתעורר
מעירים גם את דני כדי שלא יאחר
כולם ממהרים, אוכלים ושותים,
אלישע מילל ומבקש ליטופים.

כן, כל הבקרים הם אותו הדבר,
ובסוף רק אלישע בבית נשאר.
אך אל דאגה, אלישע לא מתבאס
הוא מנמנם ומשחק, שותה ולועס.

כמעט לא שם לב וכבר הם חוזרים,
מהגן חוזר דני ומהעבודה ההורים.
ושוב אלישע מילל, מתחנן ומבקש,
בחייכם, ליטוף אחד בצוואר, מה יש?

עברו קצת ימים וחלפו גם לילות,
אלישע החליט מעשה לעשות.
דני ילד טוב והוריו בהחלט נחמדים,
אבל איך אפשר לחיות בלי ליטופים?

אז בבוקר מיד אחרי שהלכו האנשים
התחיל אלישע לעצב את כל הרהיטים.
קפץ ושרט, שרט וקפץ,
שבר והפיל ומהרעש נלחץ.

מהספה הכחולה הוציא חוטים ארוכים,
על השולחן במטבח שרטט חריצים,
את החדר של דני קרע לגזרים,
ואל תשאלו מה השאיר על מיטת ההורים.

תמה המלאכה, הכל כבר הושלם,
אלישע מסופק במרפסת נרדם.
הוא חלם על ידיים רכות וגדולות,
שעוברות על פרוותו, מלטפות ומלטפות,
עד שרעש הדלת הקפיץ את אוזניו,
אז החתול התעורר ומתח 'תזנב.
ההורים נכנסו ואחריהם נכנס דני,
ההפתעה הצליחה לפי פניהם של מיה ורני.

לקח להם זמן לראות את כל הדברים שהחתול חולל
ואז מיה בכתה ורני קילל, אלישע המבסוט רק ילל וילל.
מיה המיואשת הלכה להתנחם במיטה,
אך נתקפה בהיסטריה כשההפתעה התגלתה.
לא נותרה כל ברירה, מיה הלכה להתקלח,
רני בעצבים התחיל לנקות ואלישע סביבו רק רחרח.

הבלגאן חגג, כן אין כל ספק,
אפילו ד"ר סוס היה כבר צוחק.
ומעשה שהיה, כך היה, אני לא מתלכלך,
באמצע הטירוף ההורים ראו את דני מחייך.
מיה בדיוק יצאה מהמקלחת,
רני היה רכון על הרצפה והציץ לו התחת,
ודני עמד שם התבונן על הכל,
חייך ולפתע פרץ בצחוק גדול.

מיה ורני לא האמינו לאוזניהם השומעות,
דני צחק צחוק שמתגלגל ענוגות.
זה צחוק של ילד שמח, מאושר ואוהב,
אין שום צליל בעולם שנשמע כה ערב.
רני שמח ולמיה שוב היו דמעות בעיניים,
והמשפחה התחבקה חזק עם המון ידיים.

אלישע הרגיש שהושלמה מלאכתו,
התחכך בזהירות בבני משפחתו.
אנשים מאושרים, זו עובדה ידועה,
אוהבים ללטף כל דבר עם פרווה.

ומאז אותו יום מבולגן,
חי לו אלישע עם דני קטן.
אמנם הדירה קצת מלוכלכת,
הבלאגן די חוגג והתקרה מתקלפת,
אבל יש שם שמחה ויש שם גם צחוק,
ודני נודע בכינוי הילד המתוק.