ונוס

וכל יום היא מתיישבת באותה נקודה על החוף. אין שם שום סימן שיעיד שזו אותה הנקודה. אין שם בור או סלע, אין איזה עץ קוקוס או עדר פרות שחונה שם קבוע. בכל זאת הוא יודע שזו אותה נקודה. אחרי כמעט שלושה שבועות שרבץ על החוף הזה ומדד אותו ברגליו סנטימטר אחר סנטימטר, היא התיישבה שם באמצע החוף, בנקודה שהיא הכי לא נקודתית. הוא היה מאומן כבר בעניינים האלו וידע שבחורות הן כמו צבות ים, תמיד חוזרות לאותה נקודה כדי להטיל ביציהן.

באותו היום, לפני שבוע, כשראה אותה לראשונה, חטף שוב את הסחרחורת המוכרת הזאת, שחש בכל פעם שלחץ הדם שלו עלה בפתאומיות עקב פעימת לב חזקה במיוחד שהגיעה מיד אחרי פעימה שהוחמצה, בגין התאהבות פתאומית ובלתי נשלטת במי שנראית בעיניו, באותו הרגע, כהתגלמות אלוהים עלי-אדמות. כעבור כמה דקות הסחרחורת שככה והצליח למקד מבטו באהובתו החדשה. בגד ים לבן, שלעיניו נעלם בקרני השמש וחשף את שלמות משעוליה. עורה השזוף, כמו בשיר שאהב, מתוח ורך. הוא מקווה שכמו באותו השיר גם היא אוהבת בנים ושונאת בנות. יפהפיות כמוה מתעבות את בנות מינה, הוא זוכר היטב איך אימו אמרה לו, כשעוד חשב להתחתן עם מאיה, שבחורות כמוה גרועות יותר מלביאות מיוחמות. בזמנו הוא חשב שאימו התכוונה רק למאיה, אבל אחרי שארוסתו דחקה את רגליה של אחותו היפה מכל התפקידים שהטיל עליה לצורך ארגון ערב האיחוד (הם לא רצו להתחתן עם רב. מאוחר יותר, ימים ספורים לפני הטקס, הוא הסביר את כל העניין לעצמו בכך שהיא כנראה פחדה מזעמו של אלוהים על בגידותיה החוזרות ונשנות וידוע שגרוע יותר לבגוד בבעל מאשר בבן זוג).

עכשיו במרחק אלפי קילומטרים מהדירה שלה במרכז העיר הכי רווקה בישראל הוא חשב עליה רק פעמים. פעם אחת ביום שנחת בניו-דלהי וחשב לעצמו שמאוד מתאים לו שם, כמו כל הטינופת והסירחון שמתנקזת לרחובות המזוהמים. באותו הרגע, כשעמד עם המזוודות מחוץ לגסט-האוס מתפורר בניו-דלהי וחש איך הוא מתמזג עם הזבל לרגליו, חשב על מאיה וכמה שקרים היא סיפרה לו במשך השנים, ולמה היא הייתה צריכה להזדיין עם הברמן בטקס, ולמה הוא לא היה מספיק בשבילה ואיך שכאלה דברים אדיוטיים יכולים לגרום לבנאדם לעזוב את הכל ולזרוק עצמם כמו אשפה לחירייה של העולם המערבי, הודו.

הפעם השניה שחשב על מאיה הייתה לפני שבוע, על חוף הים, מיד אחרי שמבטו התמקד על מי שנראתה כונוס עטורת צמות דקיקות של חופש. ונוס היטתה ראש לימין, בנסותה להסית שיערה הקלוע צמות-צמות מן הספר שקראה, משמאל לימין יש לציין, שכן אילו הייתה קוראת מימין לשמאל הייתה לא יכלה להיות ונוס. עוד המחשבה הזאת משוטטת בראשו, מחפשת דרך לרדת מהבמה כדי לפנות מקום למחשבה חדשה, הצטרפה אליה המחשבה על מאיה. זו הייתה מחשבה זדונית, על מאיה בחוף הים, לבדה, קוראת ספר מימין לשמאל וסביבה כל הידידים שלה. הוא יודע שהם זיינו אותה, כולם, אחד אחד, אולי אפילו שניים ביחד. כלום הוא לא ידע עליה במיום שבאו בברית הזוגיות. הוא חש בחילה במעמקי בטנו ולא בטוח אם זה החלב בצ'אי או הכלבה שזרק.

או אולי זו ונוס, ממקד עיניו ומחשבותיו בפיסת החושניות הטהורה השרועה על החוף מספר צעדים ממנו. הוא חושב לגשת אליה, למלמל מספר מילים, על איך שכבר שלושה שבועות הוא יושב על החוף הזה ואלפי בחורות הוא ראה ומבחינתו הוא יכול היה לשבת שם גם עוד עשר שנים ושמיליון בחורות היו עוברות, ובכל זאת רק בה הוא התאהב בעוצמה כזאת, שרק נסיכים באגדות מכירים. הבחילה חלפה, הוא לגם מהצ'אי, הדופק התחיל לעלות בשל הפעולה המתוכננת, וונוס כבר מנערת את המגבת מהחול, מקפלת אותה והולכת הלאה עם הספר וההדר.

הוא לא נבהל, במקומות כאלה הוא יודע שאנשים נתקעים זמן רב. והידע שלו לגבי בחורות וצבי ים הביא אותו להאמין שהיא תחזור לאותה נקודה. בזמן שנותר באותו היום הוא מדד את המרחק המדוייק מקצה החוף ועד לאותה נקודה, כך שמיום המחרת כל הימים שלו התחילו באותו אופן. הליכה של 269 צעדים מקצה החוף, עם כוס צ'אי ביד, עד לנקודה המסויימת בה התיישב וחיכה לאלת היופי והאהבה שאימץ לחיכו לפני ימים ספורים בלבד. בכל יום הוא היא הגיע, כמעט באותו הזמן, לאותה הנקודה וקראה בספר העבה שלה. בכל יום נדמה היה לו שהיא הולכת ומתעטפת בהילה הולכת ומתחזקת של יופי ואהבה. בעיניו רק הייתה מתיישבת וכבר היו חולף הזמן והיא הייתה מנערת את המגבת.

והנה חלף שבע מאז ראה לראשונה הוכחה חותכת לקיומה של שלמות מוחלטת ואהבת והוא ממתין לבואה אל החוף. צמוד לצ'אי הוא צופה בדריכות אל המקום ממנו היא מגיעה. שלושה הודים מבוגרים משתעשעים על קו המים במשחקי ים ילדותיים, מתיזים ומחייכים. כמה בחורות שעוברות לפני השמש נראות לו כמוה, בשל ההילה שיוצרות קרני האור סביבן. הכוכב הבוער יורד לאיטו אל מאחורי הים, עד הפרות מגיע למקום ממנו הים נסוג. הוא מתחיל לאבד סבלנות וחושב שוב על מאיה ואולי גם היא הייתה פעם ונוס. גם אם היא הייתה, הוא לא מצליח להזכר. מתחיל להיות לו קר והשמש כמעט נעלמה בים. אין לו כרטיס טיסה חזרה עדיין, הוא חושב וקם על רגליו. מרחוק דמות זוהרת מגיעה. ונוס.