בדיעבד

חשבתי על זה הרבה, על האפשרות הזו של חזרה בזמן. חשבתי לחזור בזמן ולעשות משהו הירואי כמו לחסל את היטלר. חשבתי לחזור בזמן ולעשות משהו רומנטי, לחגוג לה יום-הולדת כמו שצריך, כדי שלא תזרוק אותי כמו שזרקה. בקיצור, חשבתי על זה הרבה זמן, כי הבנתי שזה לא משנה כמה זמן אחשוב על זה, בכל מקרה אני אחזור בזמן והזמן שחשבתי כאילו לא בוזבז בכלל.

בסוף חזרתי בזמן שבוע אחורה ונסעתי לפתח-תקווה כדי למלא טופס פשוט, עשרה טורים, בשביל ששום דבר לא יראה חשוד, הרי יכולתי למלא גם טופס עם טור אחד, אבל לא רציתי להסתבך, שהמשטרה תגיע לחקור אותי אם קניתי משחקים. גם פתח-תקווה וגם טופס סטנדרטי, הכי לא מעורר חשד שאפשר. אחרי שמילאתי את הטופס התחלתי לחשב מה אני אעשה עם הכסף. אחרי מיסים זה יצא בערך 39 מיליון שקל. ידעתי כבר שאני זוכה בכסף לבד, כי לפני שחזרתי בזמן אף אחד לא זכה בפרס הגדול. החלטתי להשקיע 30 מיליון באיזה משהו סולידי, פק"מ כזה של שניים או שלושה אחוזים בשנה. מצידי גם אחוז אחד זה טוב, שלוש-מאות אלף בשנה זה מספיק בשביל לחיות כמו שאני מתכנן. כבר שמחתי נורא שהיא זרקה אותי ביום-ההולדת שלה ואני עכשיו יכול לחגוג כמו בנאדם. מזל שחשבתי עוד על החזרה בזמן ולא מיהרתי לחזור ולתקן את עניין היום-הולדת. עם התשע מיליון שישארו אני אקנה בית פרטי עם חתיכה של חוף ים על איזה אי בתאילנד. כל בוקר אני אתעורר ואלך להשתין, כמו כל בוקר, אבל מה, אחרי ההשתנה תבוא המשרתת ותנגב לי את הזין, שלא יהיו טיפות. אם יתחשק לי, אז היא גם תמצוץ. אחרי זה המשרת יכין לי שייק פירות, למשל שייק אבטיח ויגיש לי ארוחת בוקר מפוארת למרפסת. שם המשרתת תאכיל אותי ומשרתת אחרת תביא לי אותה במסאז'. המשרת יפנה את הכלים ויביא את מגש הסמים ואני אבחר מה בא לי לעשן היום כדי שהוא יגלגל לי כמה ג'וינטים. אחר כך זה רק חגיגות, סרטים, זיונים וכיף על החוף. וואלה, מסודר. לא צריך יותר מזה.

סוף השבוע עבר בנעימים ובתוכניות שונות ומשונות איך אני אקפוץ מדי פעם לאירופה ולארה"ב, סתם בשביל לפוצץ כסף כמו מניאק על אלכוהול, בחורות ובתי מלון מפוארים. כמובן שלא הייתי במתח בגלל הכדורגל, כי כבר ידעתי את התוצאות, אבל במשחק של הפועל התרגשתי באמת, כמו שתמיד אני מתרגש לראות משחקים שלהם אפילו בשידור חוזר שלישי או רביעי. יום ראשון הגיע ואיתו גם ההודעה על זוכה אחד מפתח-תקווה. בטח פתח-תקווה, למה מילאתי בפתח-תקווה בכוונה, אבל אני בכלל מרחובות, זה העניין, שלא ידעו, שלא יזהו אותי. כבר שמעתי סיפורים על כאלה שזכו ואחר כך הלכו לשאול את המוכר בקיוסק של הטוטו מי זה שמילא את הטופס הזוכה ואחרי שריעננו לו את הזיכרון עם כמה כאפות לפנים הצליחו להגיע לזוכה ולהוציא ממנו כמה מיליונים. לי זה לא יקרה, אני יש לי את הניסיון של אחרים והחוכמה של הבדיעבד, שהם הניסיון והחוכמה הכי מוצלחים שיש.

הלכתי לטוטו לקחת את הפרס. נתתי להם את הטופס וההם שם מה זה קינאו בי, לא תאמינו כמה קינאו. נתתי להם חשבון בנק שלי ותעודת זהות, אמרו שתוך עשרה ימים יעבירו את הכסף לבנק ובינתיים שאני ארגיש חופשי לבזבז. והתחלתי לבזבז בענק כבר באותו יום הלכתי לארוחת ערב בחמש-מאות שקל והוצאתי ארבע-מאות שקל על אלכוהול במסיבה ועוד ארבע-מאות על אלכוהול בשביל איזו כוסית שמצאתי שם. ביום השני אותו דבר, חגיגה לא נורמלית. ביום השלישי הכרטיס של הויזה כבר לא עבר ואז נזכרתי שאני ממש טמבל, כי לא התקשרתי לבנק להגיד להם שמגיע כסף מהטוטו, שלא ידאגו, למה לפני הכסף מהטוטו היה לי רק איזה אלפיים שקל בעו"ש וזהו, בלי חסכונות בלי כלום. אפילו אוטו לא היה לי.

הפקידה של הבנק ענתה לי ולא הסכימה להקשיב להסבר. התחלתי לצעוק עליה שהיא מטומטמת, כי אני מה אכפת לי, אני מיליונר עוד כמה ימים, והיא צעקה עלי חזרה שאני נוכל ושבעל החשבון האמיתי התקשר לבטל את הכרטיס כי מישהו גנב לו אותו ומשתמש בו בלי חשבון. וואלה הייתי בתסבוכת עכשיו. אני מהעבר שם לי מקלות בגלגלים של החזרה בזמן ותוקע לי את החגיגות של הטוטו. הייתי חייב לחסל את עצמי, כי לא ייתכן שעד שהצלחתי לחזור בזמן ולזכות בטוטו אני אצטרך להתחלק עם עצמי בכסף ולדפוק את כל החלומות והתכנונים שהיו לי. הלכתי וחיכיתי לי מתחת לבית ברחובות בדיוק בחמש וחצי בערב, השעה שאני חזרתי באותו יום הביתה אחרי העבודה. מזל שהיה לי היתרון של הבדיעבד, למה בדיוק קלטתי שאני מהעבר כמעט קלט אותי, כשחשבתי על זה שאם הייתי מחסל אותי אז זה כבר היה קורה לי לפני שבוע, לפני שחזרתי בזמן, ובכלל אם הייתי מצליח בזה, לא הייתי יכול לחזור בזמן. הקיצר, הסתבכתי עם פרדוקס. לפני ששמתי לב מה קורה כבר איבדתי את ההכרה והתעוררתי באיזה מקלט מסריח. בטח האני מהעבר עשה את זה. בטח ילך עם כל הכסף הזה וינסה להשיג אותה בחזרה, או יותר גרוע, יחזור בזמן בשביל לתקן לה את היום-הולדת. הוא יזכה בבחורה ואני אזכה להירקב במקלט, גם כן חוכמה בדיעבד.