ביום רביעי לפני שבועיים הזמינו פיצה מרגריטה בפעם האחרונה בהיסטוריה. לפני חודש יצאה הרשת הגדולה במבצע לפיו על כל פיצה שתוזמן תתווסף בחינם תוספת אחת, כמובן שכדי לעמוד בתחרות נאלצו יתר הפיצריות להציע מבצע זהה וחלקן אפילו הגדילו לעשות והעניקו שתי תוספות בחינם על כל פיצה. מאז אף אחד כבר לא מזמין פיצות ללא תוספות, הרי אין מי שמוכן לצאת פראייר ולקבל פחות ממה שאחרים מקבלים. אפילו אלו שאוהבים פיצה ללא תוספות מזמינים תוספת, לרוב הם מזמינים אקטרה גבינה למרות הסכנות הברורות שכרוכות בכך וביניהן כוויות גבינה מותכת או ההשפעות הפיזיולוגיות הקשות שנגרמות מאוברדוז של גבינה צהובה. העיקר לא לצאת פראייר. וכך, ביום רביעי לפני שבועיים יצאה מהצד השני של תנור הלבנים הפיצה האחרונה ללא תוספות. מאז לא היו כאלה ויותר גם לא יהיו. אחרי שנתת אי אפשר לקחת, אף פיצרייה שמכבדת את עצמה לא תחזור בה ותתחיל לחייב בגין התוספת הראשונה. ראיתי אותה יוצאת, את הפיצה מרגריטה ההיא, היה בה משהו מפואר, טהור. אמנם מדובר בבצק דק בצורת עיגול ועליו רוטב עגבניות וגבינה צהובה, אך בגלל הידיעה הזו שמדובר בפיצה האחרונה בעולם הפכה אותה למשהו מעבר, מין אידאה של פיצה. כשחתכתי אותה עם הגלגל המשונן יכולתי להרגיש את הראשוניות שבה והאחרוניות שבה, וכשסיימתי והעיגול הפך לשמונה משולשים מהבילים, ללא תוספות, הבנתי שלא אוכל לשלוח אותה ליעדה. סגרתי את הקרטון ושמרתי אותה עד לסוף המשמרת מתחת לדלפק. את הלקוח פיציתי בפיצה עם עם כל התוספות שרצה, והוא רצה כמובן. מאז הפיצה ההיא היתה אצלי במקרר. הפיצה האחרונה בעולם שאין עליה תוספות. פיצה מלכותית וייחודית והיא כולה שלי. את אחד המשולשים אכלתי יומיים אחר כך מול משחק כדורגל שדווקא היה רגיל לגמרי, שום דבר ייחודי, בטח לא היחיד מסוגו בעולם. עוד משולש אכלתי כדי להוריד את ההאנגאובר ביום שישי בלילה אחרי יותר מדי טקילה ומעט מדי סקס, שניהם רגילים לגמרי, גם הטקילה וגם הסקס. את חמשת המשולשים הנותרים הקפאתי, כמו קפסולת זמן הנחתי אותם במקפיא, נשבע לעצמי שלא לאכול אותן אלא באירוע שבאמת מצדיק זאת. נשברתי שבוע אחר כך כשהמאנצ' היה בלתי נסבל ולאחר שאכלתי בטעות קבנוס שחלף זמנו מזמן, אמנם לא אירוע שמצדיק, אך הטעם היה גן עדן ובכל זאת נותרו לי שני משולשים קפואים. את המשולש השלישי והשני חיסלתי עם אחת שעלתה אלי לקפה וגילתה שאין קפה ואין גם עוגה, משהתברר שגם סקס לא יהיה התפשרנו והפשרנו שני משולשים. היא לא העריכה את העובדה שהיו ללא תוספות, והאמת הטעם של הפריזר דבק בפיצה ודי קלקל את הטעם האותנטי של פיצה ללא תוספות. את המשלוש האחרון החלטתי לשמור לנכד שלי, כדי להראות לו איך פעם נראתה פיצה, כשאנשים היו פראיירים וסבא שלו היה מטומטם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
eranitay@gmail.com