18 במאי 2008

פיק אפ 3

הן יושבות על הבר, הכי קרוב לאף אחד. כבר עשר דקות שלא החליפו מילה ביניהן, רק מסתכלות סביב ולוגמות לגימות קטנות מהמשקה הצבעוני שלפניהן. הן לא יפות במיוחד. גם לא מכוערות. האחת רזה יותר מהשנייה, אבל לא ניתן לומר על אף אחת מהן רזה. עם זאת, יש בהן איזו חושניות. מדובר באותו הסקס-אפיל שנובע מיצר מיני כבוש ומאופק במשך זמן רב מדי. עיניהן נוטפות מין. שפתיהן חשוקות, קפוצות, מוכנות ליריית הזינוק. אף אחד לא ניגש לעברן. אף אחד לא רואה אותן מבעד לשכבת הכוסיות הצעירות שמפזזות כל הדרך אל הבר. רק הוריהם עוד אומרים עליהן "צעירות". זה לא מובן כל כך מאליו, בוודאי לא להן. הרי הקרבה לגיל שלושים אינה מבשרת את תום הצעירות. או שמא הן טעו? המלאה יותר קמה מהשרפרף והולכת לכיוון השירותים. נשים בגילן כבר לא הולכות לשירותים בצמדים. השחרחורת נשארה לשבת אך מסתובבת לכיוון הקהל שסביב הבר. מוציא סיגריה שחורה מנרתיק מהודר. יש לה סגנון ויש לה רעב. היא תרה אחר המצית בתיקה הגדול מדי למקומות כמו זה ונראה שאין היא מוצאת דבר בתוכו. התסכול שלה גובר. עשרות מצתים ניצתים אל מול כל בחורה אחרת שרק אוחזת לשבריר שניה סיגריה בין שפתיה, אבל לכיוונה לא נדלק אפילו גפרור. התסכול בעיניה הופך ייאוש והייאוש הופך לעצבות. רגע לפני שהיא מסתובבת בחזרה אל הבר ומכניסה את הסיגריה לנרתיק מבטה מצטלב עם מבטי. אני מוציא מצית מהכיס ומעלה בה בערה. מרחוק אני יכול לראות איך עיניה הופכות נוצצות ושביב חיוך ניגר מעל שפתיה. אישה כזאת לא מוצאים בכל יום, בוודאי לא בברים אפלים כמו זה. היא כובשת את חיוכה, אך עיניה עוד שוחקות. אני קם לעברה ובלי מילים מדליק לה את הסיגריה. היא לוקחת שאיפה, להסדיר נשימתה. מתנודות חזה העולה ויורד תדיר אני למד שהיא נרגשת. היא טורפת אותי במבטה, שובה אותי בקסמי בשלותה, תאוותה כמעט ומתפרצת מבעד לגופיה הדקיקה, שמשדרת יוקרה ורצינות, הרבה יותר מחולצות הבטן והגופיות הצמודות על גופן של אותן כוסיות שמלאות בעיקר בעצמן. אני מתקרב אליה, מרחק נשיקה. רגלי מתחככות ברגליה וכמו כוח נסתר מטה את גופה לעברי. היא עוצמת עיניים כשאני נושק על שפתיה. מאחוריה התיישבה כבר חברתה הבלונדינית, מתבוננת בערגה על שנינו מתנשקים ומזמינה עוד משקה, הפעם בירה. למשמע קולה של החברה הנושקת לי פוקחת עיניה ומנתקת שפתיה משפתי. היא נרגשת, חזה עולה ויורד בקצב מתגבר. מעבירה לשון על השפתיים, לטעום את שארית הרוק המנושק שנותר עליהן. אני לוקח את הטלפון הנייד שמונח ליד המשקה שלה, היא מלווה אותי במבטה, בעוד אני מקיש את מספר הטלפון שלי באיטיות, שלא לטעות. כשאני מסיים היא לוקחת מידי את המכשיר ומתבוננת על הצג הקטן כמו משננת את המספר אל תוך ליבה. תנועה קלה שלי לאחור מביאה אותה לאחוז בידי, למנוע ממני ללכת. מתקרב אליה, לוחש לאוזנה שתתקשר ומלקק באיטיות את אחורי האוזן. היא פולטת אנחה חלושה, שמבטאת את תשוקתה לאהבה. החברה שותה את הבירה, בעיניה העצבות הפכה לקנאה. אני רוצה לומר לה שגם אותה אני יכול לאהוב, אבל יודע שגם נשים בוגרות כאלה לא יכולות להבין את זה.