18 במאי 2008

א', ב' של יום יפה


איזה שינוי אווירה פתאומי,
בוקר מוצף בשמיים כחולים,
גם השמש זורחת, במלוא העוצמה,
דווקא עכשיו זה משמח נורא.

הולכים כולם לאותו המקום,
ואין הם יודעים מדוע פתאום
זורחת השמש, מחממת מאוד,
חייבים לחייך, אך מוכרחים לעבוד.

טיפשות אנושית, אין מה לעשות,
יושבים במשרד גם כשבחוץ זה לחיות,
כל מה שאכתוב לא יוכל לבטא,
למה זה טוב ומה מכל זה יצא.

מי זה האיש שמרוויח מזה,
נשיא המדינה או נובוריש מתחזה?
סתם בלי סיבה לא מחמיצים יום כזה.
עוד מבט לשמיים וכאב בחזה.

פתאום בא לצאת, לעזוב את הכל,
צבע צהוב, אדום וכחול,
קרטיב, ארטיק, קסטה, טילון.

ריח החופש נישא מהים,
שולח אלי את קולות העולם,
תמיד כשבחוץ נעים לי וחם.

תעזבו את הכל, מספיק לעבוד,
שלחו את הבוסים בעצמם לשקוד,
רציתם לחיות אז תפסיקו לחלום,
קורות החיים יקרו בכל מקום.

צאו לרחוב, תטיילו אל החוף,
פנו שמאלה בקצה, תגיעו לסוף.
עם חבר, חברה או אפילו לבד,
סמלים זה תמיד סמלי במיוחד.

נושא לסיפור, לשיר או לצעוק,
מחווה קצת מוגזמת, צער מתוק.
לב מחויך, אהבה בלי סיבה,
כנפי מלאכים, נירוונה, שלווה,
ילד קטן, שדמיין משחקים,
טוב לו כל כך, הורים מרוצים.

חברים ברחובות, יוצאים לבלות,
זורקים על תרבות, העיקר זה לחיות,
וכשהשמש מחממת, קל לי מאוד,
הרי בני האדם, הם רק אנשים,
די משונים אך מחיות לא שונים,
גם אם עצוב קצת וקצת מדוכאים,
בדיוק כשהאביב בא, לשמוח רוצים,
אהבה מתעוררת בלב כל חיים,
אהבה היא לנון, אהבה, היא השיר
אהבה היא השמש שזורחת בפנים.