בדל

כל כך חם בחוץ. אפילו השמש מזיעה ואגלי הזיעה שלה מתערבבות עם שלי, נוטפות ממני והלאה, מתאדות במפגשן עם המדרכה הלוהטת. על הספסל בתחנה יושבת קשישה עייפה, יונקת סיגריה בהמתנה לאוטובוס שיבוא ויקח אותה לתחנת הסופית. היא נושפת את העשן ומחייכת אלי. טיפות זיעה ולחות מצטברות על שערות שפמה הדקיקות, אחת מהן מזנקת מקצה אחת השיערות הארוכות ונופלת על הסיגריה, שמצידה ממשיכה לבעור כאילו היה זה גשם. אני מחייך בחזרה, מתוך נימוס, אין לי סיבה אחרת לחייך, כל כך חם, אפילו החיוך לא מצליח להמריא. הקשישה יונקת את הבדל ומתנדנדת מעט, כמו עלה יבש בסתיו שהנה עוד רגע מתנתק מהעץ ויוצא לדרך חדשה מבלי לדעת שהיא תהיה קצרה ותסתיים במפגש עם הקרקע. צניחה חופשית אל הסוף. האוטובוס של הקשישה מגיעה והיא מתקדמת לעברו, זורקת את הבדל הרטוב על הכביש, בין האוטובוס לשפת המדרכה. הכביש לוהט, הסיגריה לוהטת, הזקנה מטפסת אל הרכב הגדול והרועש, אל המזגן המקפיא שייבש תוך דקות ספורות את פניה הבוהקות שנעלמות עם האוטובוס אל תוך התנועה הסבוכה של שעות הצהריים. כל כך חם בחוץ, הבדל המעוך עוד מעלה עשן, גלעד לקשישה שעד לפני רק ישבה כאן על הספסל וחייכה באמצע כל הגיהנום הזה.