19 במאי 2008

כלבה

לפני בערך שבוע התעוררתי בבוקר וגיליתי שאני מת. לא יודע איך זה קרה, האמת גם לא כל כך שינה לי. מעולם לא הייתי אחד שחוקר יותר מדי לעומק את הדברים. תמיד העדפתי להתמודד עם מה שיש בלי לנסות להתחכם עם המציאות. אז יצאתי מהמיטה והלכתי לסלון, ישבו שם שבעה וכולם הגיעו. כולם חוץ מסיוון. כלבה! ידעתי שאסור היה לי לשמור איתה על קשר כל הזמן הזה. היא זרקה אותי, אתם מבינים ועוד אחרי זה הייתה מתקשרת ומתחננת שנשאר ידידים כי היא מתגעגעת נורא. ואני כמו אדיוט הסכמתי. נו בטח שהסכמתי, האמת כל אחד היה מסכים. תחת קטן, חזה מנותח ובטן נעימה ועגולה. אה, כן, גם אופי היה לה, אופי מצוין. בחורה חכמה, מעניינת מאוד, נחמדה לאללה וכלבה אמיתית. כלבה למה? בגלל שכשנשארנו ידידים היא החליטה שזה בסדר שיהיה לה חבר חדש בינתיים, משה. אבל זה לא הכל, כי בגלל שהיא נורא מתגעגעת ועדיין נמשכת אלי אז כל פעם שהיינו נפגשים כידידים אפלטוניים, היה כל העניין נגמר בתוך הגוף שלה או בפה שלה, אם היא הייתה במחזור. עכשיו כל מה שאני מספר לכם פה זה נמשך עד ליום ההוא שגיליתי שאני מת והכלבה אפילו לא מגיעה לשבעה שלי. בטח מפחדת שמשה יתחיל לשאול אותה שאלות אם היא תגיע לשבעה שלי. אני יודע כבר איך זה יהיה, גם את משה היא תזרוק. היא תזרוק אותו והוא יהפוך לפילגש שלה. כלבה! בסוף גם הוא ימות והיא אפילו לא תטרח להזיז את התחת החמוד שלה בשביל לבכות על הקבר שלו. אה כן, גם ללוויה היא לא הגיעה, הבת זונה.

אז איפה הייתי? אה כן, קמתי בבוקר, גיליתי שאני מת ובסלון כולם ישבו עלי שבעה. חלק בכו, חלק צחקו, חלק סתם ישבו וזללו את כל האוכל שהביאו. אף אחד לא שמע מוסיקה או הדליק את הטלוויזיה. שני דברים שאני כל כך אוהב אף אחד לא עשה בשבוע הזה. האמת די ביאס אותי, כי חלק מזה שאתה מת אומר שאתה לא יכול להדליק את הטלוויזיה ולראות מה יש. תכל'ס, אתה כן יכול להדליק אותה ובאמת ניסיתי את זה ביום השלישי של השבעה. בחצות היה סימפסונס בסטאר וורלד, אז הדלקתי את הטלוויזיה, בחיי מתוך הרגל, סתם בשביל שתהיה דלוקה ברקע ואוכל לשמוע את הומר אומר "דו!". אבל כולם נבהלו כל כך ולא הבינו איך זה קרה שהיא נדלקה והערוצים התחלפו. אז סגרתי אותה והלכתי לישון. עוד אהבה גדולה שלי, לישון. עכשיו כשאני מת אני עושה את זה הרבה מאוד. גם ככה התנועה שלי מוגבלת לדירה ולבית הקברות. כל דבר מעבר לזה הוא מחוץ לתחום בשביל אנשים מתים. אמרו לי שאם ימכרו את הדירה, רוב הסיכויים שגם משם אני אאלץ להתפנות, אלא אם אשיג מעמד של דייר מוגן ואז ירשו לי לרדוף את הדיירים החדשים.

אבל אני גולש כאן למקומות שלא רציתי ומקשקש על עניינים שהם לא לעניין. כל הסיבה שאני מספר לכם על איך קמתי בבוקר וגיליתי שאני מת זה העניין הזה עם סיוון, שהיא באמת כלבה, אחרת לא הייתי טורח בכלל לספר את כל הסיפור. אז תבינו, מה שקרה זה שהיום בדיוק קפצתי לבקר בקבר. אתם יודעים, לראות אם שתלו שם עצים חדשים, הביאו פרחים, אולי מישהו בא לבקר, לא יודע. גם אם לא, לפעמים אני סתם נהנה לשבת ולהסתכל על הקבר שלי, אף פעם לא חשבתי שאזכה לעשות את זה והאמת שזה די נעים. בכל מקרה, קפצתי לבקר בקבר ובדיוק סיוון התחילה ללכת משם עם דמעות בעיניים. היא השאירה מכתב התנצלות, על איך שהיא הייתה כלבה ובעצם היא ממש אהבה אותי כל הזמן, עד הרגע האחרון שהפסקתי לחיות. היא כתבה על זה שהיא זרקה אותי והשיגה את משה רק בשביל שאני אקלוט עד כמה היא מטורפת עלי ורוצה שאני ארצה אותה ואגיד לה שאני אוהב אותה. אבל אני לא אמרתי לה את זה, אפילו כשהיינו מזדיינים לא אמרתי לה את זה, וזה כבר ממש פגע בה, אבל היא בכל זאת המשיכה לנסות להוציא את זה ממני. ועכשיו אני מת ואין סיכוי כבר לעולם שאני אגיד לה שאני אוהב אותך, אז היא זרקה את משה ותהיה קצת לבד בתקופה הקרובה. היא צריכה לחשוב על כל מיני דברים.

תמיד היא צריכה לחשוב על זה, תמיד צריכה זמן לארגן את המחשבות שלה. כאילו לא הכל ברור מאליו כבר, כאילו שזה בכלל משנה אם היא תחשוב על הדברים גם עוד אלף שנה. הרי בסופו של דבר היא תחליט לעשות משהו ובכלל לא בטוח שזה המשהו הנכון לעשות, בין אם היא חשבה על זה ובין אם לא. אז בסופו של דבר כשקראתי את המכתב נזכרתי באיך שזה קרה לי, איך אחרי שהיא בלעה היא אמרה לי שכשבחורה בולעת זה סימן שהיא ממש אוהבת את הבחור. אמרה וחייכה אלי עם עיניים גדולות כאילו שהיא עושה לי את זה דווקא. ואני מה זה התעצבנתי כבר מכל העניין הזה שאני הייתי חבר שלה, הכל היה בסדר ואז היא זרקה אותי ועכשיו אני צריך לבוא אליה כאילו אני המאהב שלה או העבד שלה. אז אמרתי לה שתזדיין לי מהעניים כי זה כבר ממש חוצפה שהיא לא מוכנה שנהיה חברים. היא התחילה לבכות ואני הייתי מרוצה שסוף סוף היא גם מרגישה קצת רע, אז נסעתי הביתה. אחרי זה התעוררתי וגיליתי שאני מת. כלבה!