עוד בימים שהיו לו שתי רגליים היה סבא יחזקאל מתגלגל על כיסא הגלגלים של סבתא בזמן שהיא היתה ישנה את שנת הצהריים שלה. סבא יחזקאל היה נוסע ברחובות לאיטו ולכל הילדים שחלף על פניהם היה עושה פרצופים מפחידים עם השיניים התותבות שלו. הילדים הקטנים היו נבהלים, בוכים ובורחים, ואילו הגדולים היו פורצים בצחוק פרוע עד דמעות. כך היה כל צהריים כשסבתא היתה נרדמת על המיטה ומותירה את כסא הגלגלים שלה ללא השגחה. לא פעם קרה שסבא איחר להחזיר את הכסא וסבתא היתה נותרת חסרת אונים על המיטה, מחכה שישיב לה את הכסא כדי שתוכל להסתובב בבית. כשהיה מגיע במקרים הללו, היתה סבתא צורחת עליו בקולי קולות, אך הוא היה מחייך ומתנצל ושולף פרח שקטף בדרכו כדי לפייסה.
חלפו השנים וסבא איבד את רגלו הימנית ובשמאלית לא יכל עוד להשתמש. מזל שסבתא מתה, חשב לעצמו, אחרת לא היה לו מהיכן להשיג כיסא גלגלים. בזכות מותה יכל להמשיך להתגלגל ברחובות ולהצחיק ולהפחיד את הילדים, בכל צהריים, וכעת גם בבקרים ובערבים, שכן לא צריך היה להחזיר עוד את הכיסא. אבל מדי פעם סבא היה מתבלבל וקוטף פרח בדרכו חזרה, כדי לפייס את סבתא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
eranitay@gmail.com