18 במאי 2008

פיק אפ 7 (ואחרון)

תל-אביב. 2007. סוף השבוע השני של חודש נובמבר. השעה שעת לילה, לא צריך לדקדק. הוא חמוש במיטב בגדיו, תסרוקת מדויקת וחיוך מחושב. נכנס לאחד הברים בדרום הישן של העיר. האוויר והאווירה בבר חמים. הוא מעיף מבט בוחן על הבחורות שמסביב לבר וחושב בליבו - yes, yes, no, hell yes, under certain circumstances yes, oh yes mama!. הוא מסיים את הסבב וקובע שהאווירה אולי חמה קצת יותר מהאוויר.

הוא מתיישב ליד hell yes ומזמין לעצמו בירה כהה וויסקי אדום תווית, כדי להיראות יותר גברי. הברמן מחייך בהבנה ומגיש לו בזריזות את המשקאות. hell yes עדיין לא שמה לב בכלל לקיומו. הוא שולף סיגריה ומנדנד אותה בין אצבעותיו. "תגידי, יש לך אש אולי", הוא שואל ונוגע רכות בכתפה, והיא כאילו ניעורה משינה עמוקה מפנה אליו את מבטה ובהבעת גועל אומרת "נראה לך?!". כאילו לא לכבודה להחזיק עליה אש, היא זו שמציעים לה אש, לעולם לא להיפך. או אולי יותר מזה, נראה לך, כלומר נראה לך שאעשן ואהרוס את עור הפנים הרך והמבריק שלי ואת הריאות הנהדרות שלי, שמתפקדות כל כך טוב וללא כל מאמץ גם במהלך הזיונים הפרועים והממושכים ביותר. הפאסון שלו התקפל לחצי התורן והוא לגם את הוויסקי בבת-אחת, אולי הוא יאלץ להפנות את תשומת ליבו ל-under certain circumstances והנסיבות יהיו כנראה שכרות עמוקה. לצורך העניין הוא מזמין עוד וויסקי ועם סיגריה תלויה על שפתיו מסמן לברמן בתנועת יד של הדלקת מצית להביא לו אש. הברמן מסמן בראשו בשלילה. הדם מתחיל לעלות לראש ורק בזכות האלכוהול שמציף את דמו הוא לא מתפרץ בקריאות שבר אל עבר הברמן החוצפן. מה, גם הוא טוב מדי מכדי להחזיק עליו אש? הוא ברמן לעזאזל! זו העבודה שלו. אם hell yes היתה שולפת סיגריה הוא היה מדליק לה אותה גם עם קצה הזין אם לא היתה לו מצית.

הוא לוגם מהבירה ולקוח את עצמו למושב שהתפנה ליד תחת-נסיבות-מסוימות. מהמקום הזה הוא רואה שאכן מדובר בתחת שיכול להכיל נסיבות מסוימות ואפילו הרבה מהן, ובכל זאת, חצי מבט שהיא שולחת לעברו מרים את הפאסון ומאפשר לו לפנות אליה עם הסיגריה המתנדנדת על שפתיו והבל פה אלכוהולי שמתחנן לאיזה ניצוץ להבה, איזה גץ, להט, מצית של רכב אפילו. תחת-נסיבות מסוימות אינה מתבלבלת תחת הנסיבות ובשרבוב שפתיים פלרטטני מזמינה אותו החוצה, כשבסיום המשפט, כשפיה עדיין פתוח מעט, מעבירה לשון מזמינה על השפה העליונה שלה, כמסמנת לו I mean business, והוא איש עסקים שכמותו, תחת נסיבות מסוימות יעשה ביזנס עם כל אחת כמעט. הוא מסיים את הבירה בלגימה ארוכה ובדרכם החוצה מעיף עוד מבט על בנות הבר. אפילו את hell no הוא היה מוכן להכניס לאיזה חוזה שכירות קצר מועד בנסיבות המתאימות, זונה שכמותו.

פילטר הסיגריה כבר רטוב לגמרי, ספוג רוק, ריר ואלכוהול. התחת של תחת-נסיבות-מסוימות מתנדנד לפניו בדרכם החוצה, פותח את הדלת והם מוציאים עצמם מוקפים עשן כבד של סיגריות ובליינים תל-אביבים מצויים שקופאים מקור ומעשנים בצוותא מחוץ לברים הדרומיים של העיר. שכרותו מבלבלת אותו, "אולי נתפוס מונית מעבר לכביש", הוא אומר לה הכי קרוב לאוזן שהוא יכול להגיע. "על מה אתה מדבר?", היא שואלת, נרתעת מהביזנס-מן שנראה כעת יותר כמו מונקי-ביזנס-מן. הפאסון מבולבל, מקופל, מושפל, הסיגריה מתנדנדת כמו שן חלב של בן שבע, כמעט ויורק דם. היא מוציאה קאמל ומצית מהתיק מדליקה לו ולעצמה את המקלות הלבנים, עשן מתערבב בעשן, אנשים מתערבבים באנשים, המדרכה מתערבבת עם הבר, הפנים מתערבב עם החוץ, עוברי אורח הופכים ליושבי ברים, יושבי ברים הופכים לעוברי אורח. האלכוהול לא מאפשר לו לחשוב בבהירות מספקת. הוא מצטער שלא אכל כלום מהבוקר, הוא כבר בגיל שלא אמורים לעשות את הטעויות האלה. היא יונקת את הסיגריה ומשוחחת כבר עם מישהו אחר שיצא מהבר הסמוך לעשן ווינסטון לייט. הוא מלקק את הפילטר ומתיישב על שפת המדרכה לפני שהסחרחורת תושיב אותו בעל כורחו.