18 במאי 2008

החזיה האדומה והחוטיני השחור

חמש דקות אחרי שנשימתה הפכה סדירה היא מצאה עצמה מחובקת במיטה עם מישהו שהיא כבר לא אוהבת. הוא כבר התחיל לחלום, היא יודעת כי שוב עומד לו. אם יתעורר אולי יבקש סיבוב שני, היא נושמת בשקט, מפחדת להתיר את החיבוק. החדר חשוך והירח שמציץ מבין התריסים מאיר לו את העורף, שתקוע לה סנטימטרים ספורים מהעיניים. כשהם הכירו לא היו לו שם השערות האלה, היא חושבת, ממאנת לעצום עינייה ונועצת מבט ביער הסבוך שעל עורפו של מי שפעם היה החבר הכי טוב שלה. כשהוא עוד היה חלק ונקי הוא הסכים לישון עם התריסים סגורים, כמו שהיא אוהבת, כשחשוך לגמרי, גם בבוקר כשהשמש זורחת. עכשיו התריסים פתוחים למחצה, מעין פשרה, שאפילו השמש יודעת שהיא וויתור. השמש של הבוקר, שמציפה את החדר, עוזרת לו להתעורר לעבודה מוקדם יותר ממה שהוא באמת צריך. היא לא צריכה להתעורר לעבודה וזוכרת את הימים של התריסים הסגורים בהם היה מתעורר עם זיקפה, כמו זו שיש לו עכשיו, מושך אותה אליו בתשוקה ובעודה שרויה בין חלום לערות נכנס לתוכה, מרטיב אותה באהבה, שהייתה ממלאת אותה עוד זמן רב לאחר שעזב כבר לעבודה. ועכשיו העורף העבות הזה שמביט לה ישר בעיניים וכאילו רומז לה, שגם הוא לא ממש אוהב אותה כבר. הוא בוודאי מתגעגע לימים בהם היתה ידה מטיילת על גופו דקות ארוכות בבקרים של התריסים המוגפים. הלא זה קורבן קטן להקריב למען טיולים אירוטיים מלטפים. מעניין אותה אם אפשר לראות את חלומותיו מבעד לעורף הזה. הוא בטח חולם עכשיו על מישהי אחרת, מישהי שהוא אוהב באמת, מישהי שסקס איתה זה לא רק צורך. בחלומות שלה הוא עוד מבקר לפעמים, בלי העורף, רק עם עיניים זוהרות, של מישהו אחר. בתקווה ששקע כבר בשינה עמוקה דיו הסירה את ידה המחבקת מגופו המיוזע. הוא מזיע יותר עם החלום שלו מאשר איתה, היא חושבת, מפנה את גבה אליו באיטיות ועוצמת את עיניה. בעוד כמה שעות השמש שוב תחדור מבעד לתריסים הארורים האלה, תעיר אותה ואותו. הוא יתארגן לעבודה והיא תעשה עצמה ישנה עד שיעלם מחייה לכמה שעות. אחרי שיצא מהדירה ויניע את הרכב היא תצא מהמיטה. תתקלח ותלבש את החזיה האדומה ואת החוטיני השחור, בדיוק בזמן לזה עם העיניים הזוהרות, שכבר מזמן הפסיק לשאול אותה מתי היא כבר תעזוב.