15 במאי 2008

אביב

החלון הפתוח לא משאיר מקום לדמיון. אוי, סליחה, שוב גופה החושני גורם למילים שלי להתבלבל על המקלדת. אני אתחיל מחדש, הפעם מפוקס יותר, מדויק יותר.

היום השלישי בשבוע השני של האביב וכולם כבר הספיקו לשכוח שהיה חורף קר וגשום. קרני השמש חודרות בעד החלון הפתוח בחדר השינה ונוחתות ישר אל מיטתי, מחממות את גופי המקופל עוד כעובר הלום חלומות. האור מציף את החדר, נעים לעיניים. הרצפה קרירה ונעימה למגע כפות רגליי החשופות בעודי מדלג החוצה מן המיטה ללא כל זכר להיסוסים והחיפושים הנרעדים אחר נעלי הבית בחודשים הקפואים. גם כל דרכי הנשימה פתוחות ופנויות, מאפשרות לשאוף עמוק אל הריאות את האוויר המתוק של האביב. מתיקותו של האוויר הזה תיעלם במרוצת הימים ככל שנתקרב אל הקיץ המצחין. הידיעה הזו מהדהדת בראשי, מעודדת אותי לשאוף ככל יכולתי מן האוויר הזה בדרכי לשירותים ולאחר מכן אל מברשת השיניים, למטבח, אל הקפה ולמרפסת שטופת האור והחום וכל אותם ניחוחות נפלאים שזורמים לאפי בתערובת של מי ים מהמערב הלא רחוק מכאן, פריחה, לבלוב, ירקרקות והתחדשות.

אני מתבונן מהמרפסת אל הרחוב, הכל נראה עליז יותר בימי שישי בצהריים, בעיקר באביב. הכלבים מכשכשים בזנבותיהם במרץ ולשונם מתנדנדת מפיהם בעליצות בעודם גוררים אחריהם את בעליהם שמנסים להאט את קצב ההליכה פן יתחילו להזיע. החתולים יוצאים אל הרחוב, באים אל סיפי הפחים הירוקים, סועדים את נפשם ומיללים להנאתם. אפילו המשוגעת של הרחוב מקללת בנימה נחמדה כמעט את החולפים על פניה.

מעבר לכביש ניצבים הבניינים שאלמלא הם היה הים נשקף אלי מהמרפסת הזו. אני הייתי מסתכל על הים והוא היה גועש אלי בחזרה. אני הייתי מסתכל על הבחורות משתזפות על החוף בבגדי ים קטנטנים ואם הן היו שמות לב, הן היו מסתכלות עלי כאילו אני מסוכן. אבל אני לא מסוכן, סך הכל מתבונן על מה שיש, אם הן לא היו שם לא הייתי מתבונן. עובדה, הן לא שם, כל מה שיש זה רק הבניינים שמעבר לכביש. הבניינים האי-זוגיים של הרחוב לא מסתכלים עלי בחזרה ולא חושבים שאני מסוכן. אני רואה אותם שם, בקיץ, בסתיו, בחורף ובאביב, עם החלונות של הדירות שבהם ועם המרפסות. בחלק מהמרפסות יש עציצים. בחלק מהחלונות יש וילונות. בחורף החלונות סגורים כדי למנוע מהקור להכנס, בקיץ הוילונות סגורים כדי למנוע מהחום להכנס. לעומת זאת באביב, כלומר עכשיו, החלונות פתוחים והוילונות מוסתים.

החלון הפתוח לא משאיר מקום לדמיון. בסופו של דבר זה המשפט הנכון, פשוט המקום שלו לא היה מוצלח. החלון הפתוח הוא החלון של הדירה בקומה השנייה בבניין שממול. ליתר דיוק הוא החלון בחדר השינה שבדירה שממול. פעם עברתי מתחת לבניין ההוא, מספר תשע, ובדקתי מי גר שם בדירה. זאת אומרת, אני יודע מי נמצאת שם, כי מיד כשהתחיל האביב הזה היא פתחה את החלון ולא השאירה מקום לדמיון. בלי חזיה ובלי עכבות, בתחתונים קטנים וחיוך רחב היא שאפה את האוויר המתוק הראשון של האביב. לא להאמין שנפל בחלקי לשאוף את אותו האוויר שהיא שואפת. אולי חלקיק מהאוויר שנשפה הגיע לאפי ונשאף לתוכי והובל בדמי אל עומק ליבי.

היא מדהימה ועוצרת נשימה והיא נמצאת בחלון ממול, קומה אחת מעל, עם שיער בצבע לא מוגדר והמון שמחת חיים ואולי הדיסק של רוקפור שרים "שבלול", ששמעתי בוקע מכיוון דירתה או דירה אחרת. וקוראים לה נגה או יוליה, לא בטוח. זה תלוי אם היא בדירה ארבע או חמש. אם היא נגה אז לבעלה קוראים דור ואם היא יוליה אז יש לה שותפה בשם רינה וחתול בשם ג'ורג'.