מתנה - Gift

Suppose you've got a gift. There’s nothing special about that gift. You know what, suppose that that gift was given to you by someone you don’t really like, moreover, someone you don’t even know. Suppose that the gift wasn’t even wrapped and there was no greeting card attached. Suppose that, you walk down the street and from the other sidewalk someone calls “hey you!”. You look over there and see that guy throwing a T-shirt at you and shout “Catch! It’s a gift from me to you!”. You catch it and before you even say “thanks” the guy has disappeared into the mass of people going down the street. You look at the shirt and it seems cheap to you, something you can buy for one Dollar. Just a simple, one colored T-shirt and you don’t even like its color. In short, you’re stuck with a lousy T-shirt. Now, what would you do? Throw it away? It cost you nothing and it's a bad habbit to throw away gifts. So just like in the saying with the horse’s teeth, you don’t give it much thought and stick it in your closet. You don’t think so? You think you’d throw it away? Maybe it could be useful some day? Maybe you could give it to someone that really needs it? Maybe you’d go on a trip one day and want to wear a shirt you can ruin? Maybe you’d make a floor rag out of that shirt? And maybe, just maybe, some day you’ll fall in love and out of all the shirts you’ve got your love would choose that lousy shirt to sleep with. And then you’ll also love that shirt, you’ll have no other choice. You’ll love that shirt so much, that you’ll even wear it from time to time, just to feel closer to your love.

Now suppose that that gift is life.

***

נניח שקיבלת מתנה. סתם מתנה, לא משהו מיוחד. יודע מה, אפילו לא ממישהו שאתה ממש אוהב, או מכיר. סתם בן אדם ראה אותך איזה פעם ברחוב ונתן לך מתנה. למתנה הזאת לא הייתה אריזה. אפילו שקית לא הייתה לה, שלא לדבר על איזה סרט צבעוני או כרטיס ברכה. בוא נגיד שאם המתנה הזאת הייתה חולצה, אז סתם מדובר במישהו שעבר לידך ברחוב וזרק לך חולצה תוך כדי שהוא צועק לך "קח אחי! מתנה ממני...", ותוך כדי שאתה תופס אותה הוא כבר נעלם לך מהעיניים. לא אמרת תודה אפילו. תפסת את החולצה והסתכלת עליה. החולצה הזאת נראית זולה, משהו שקונים בשוק בעשרה שקלים. סתם טי-שירט חלקה ועוד בצבע שאתה לא ממש אוהב. אתה מסתכל עליה עוד קצת ומגלה שאין אפילו פתק החלפה. בקיצור אתה תקוע עם חולצה שאתה לא ממש אוהב, אבל מה חולצה שקיבלת במתנה. אז כמו עם הסוס שנותנים לך במתנה, לא התעמקת בזה יותר מדי, חזרת הביתה וזרקת את החולצה בארון. מה לא? לא היית שומר חולצה שקיבלת במתנה, אפילו שאתה לא אוהב אותה? בטח היית שומר, לך תדע אולי מתישהו היא תהיה שימושית. אולי תוכל לתת אותה במתנה למישהו אחר? אולי תרצה פעם לצאת לטיול עם חולצה שאתה יכול להרוס? אולי ישפך משהו על הרצפה והחולצה תהפוך לסמרטוט? או יותר טוב, תהיה לך מישהי ושכשהיא תישן אצלך, מכל הבגדים שיש לך בארון היא תרצה ללבוש דווקא את החולצה הזאת כי כזאת היא הכי אוהבת, ואז גם אתה כבר תאהב את החולצה הזאת, לא תהיה לך ברירה אפילו. אתה כל כך תאהב את החולצה, שגם אתה תלבש אותה לפעמים.

עכשיו בוא נניח שכשנולדת קיבלת מתנה. חיים.