18 במאי 2008

פיק אפ 4

"תשמע מה אני אומר לך, אין מצב, אבל אין מצב, שאתה יוצא מכאן הלילה בלי זיון". מרגע שיוסי אמר את המשפט הזה כל הערב נהרס. סליחה, עוד לפני כן הערב נהרס, כשישבנו בבית והוא אמר משפט דומה לזה כדי לשכנע אותי לצאת איתו לבר התל-אביבי החדש המגניב הזה.

הגעתי אליו כמו בכל יום אחרי העבודה, הטלוויזיה ריצדה ברקע של הבירה והדיבורים הבלתי פוסקים שלו ואני שתקתי כמו תמיד. באיזשהו שלב איבדתי את כושר הריכוז שלי והמחשבה שלי נדדה. הוא דיבר משהו על ביטוח מנהלים, קופות גמל וקרנות השתלמות ואני כבר חשבתי איך אני נרדם לו שם עם הכורסא בלי שהוא שם לב. פתאום הוא מנער אותי ואומר בהתלהבות, "תשמע לי טוב, אין מצב שבעולם, שאני נותן לך לצאת משם בלי זיון. אני אומר לך, חמש פעמים הייתי שם, חמש פעמים זיינתי. מאה אחוז הצלחה זה לא טעות סטטיסטית. ובטח שאתה לא יכול להגיד שזה בגלל שאני נראה טוב. אמנם יש לי את מרבית השיערות על הראש עדיין, אבל הכרס בירה הזאת הולמת יותר נהג משאית בן 45 מאשר בנאדם בגילי". האמת, תפס אותי לא מוכן עם ההרצאה הזאת והיה נשמע לי נורא משכנע הטיעון הסטטיסטי, לא יודע למה, אולי זו הבירה, אולי היאוש, אולי העובדה שלא זיינתי כלום כבר יותר זמן ממה שנהוג לספור, אולי הכל ביחד. בכל מקרה קמנו ויצאנו מהבית אל הפיק-אפ בר הכי בן-זונה בתל-אביב, כך על פי דברי יוסי.

בכניסה לבר אין שילוט, רק שומר רוסי. זה רק חיזק אצלי את התחושה שאולי סוף סוף, פעם בחיים שלו, יוסי צודק. על פי רוב שומרים רוסים בכניסה למקומות ללא שילוט מעידים על התרחשות מינית כלשהי בתוך בית העסק. לשמחתי ולצערי כאחד אני ויוסי נראים כמו מי שעברו את גיל 30 לפני כמה שנים טובות, אפילו שרק לאחרונה גמרנו עם השנה ה-29 לחיינו. השומר לא התעניין בנו בכלל ופשוט נתן לנו להכנס פנימה. ההתרגשות בתוכי גברה. מה אם יוסי באמת צודק? למה לא הבאתי את הקונדום שהיה מונח ליוסי על שולחן העבודה ליד המחשב? שיט! עוד פעם אני אזיין בלי קונדום, כאילו לא הספיקה לי הפעם האחרונה שעשיתי בדיקת איידס. הלחץ מתוצאות הבדיקה לבדו יכול לקצר לך את החיים לא פחות מנשאות הנגיף. ואני יודע שאין לי את כוח הרצון המספיק כדי להגיד "לא" ברגע האמת. איך שהבחרוה תצמד אלי ותראה סימני של מעוניינת אני לא אהסס ואכנס עמוק בתוכה. אני ארגיש כמו טמבל אחר כך, אבל באותו הרגע זה יהיה כמו גן-עדן, אם בכלל יש מקום כזה.

"עכשיו תגיד לי בעצמך, לא גן-עדן?", יוסי מחייך לעברי בחשיכה ומחווה בידו בתנועה מלכותית כלפי יושבי ובעיקר יושבות הבר הקטנטנן והחשוך שנגלה לפנינו עם כניסתנו את המקום. מבין הצפיפות האיומה אני מצליח להבחין בארבע צעירות שיושבות בפינת הבר זו לצד זו ולא מפסיקות לדבר, כנראה בקולי קולות, שאחרת אינני מבין כיצד ישמעו זו את זו. כנראה שהן מדברות על שני בחורים שיושבים מולן, מהעבר השני של הבר. בפינה השניה עוד שתי בחורות משחרות לטרף, אינן מדברות אך עיניהן הסורקות את הבר מקצה לקצה מגלות את שעל ליבן. "הן רוצות סקס והרבה", כך פירש עבורי יוסי את המבטים ומיד נדחק אל הבר, בין כמה גברברים לבושים במודרניות יתרה ומסופרים במיטב תספורת הבקהאם מהעשור האחרון. אני אחריו, בקרחת מבהיקה שאני נושא עמי כבר כמה שנים, נדחק בין העופר שכטרים והסמי הורים האלה ומתנחם בעובדה שליוסי אבוקסיס יש קרחת.

יוסי לא מבזבז זמן וצועק הזמנה לעבר הברמן, מעל לראשו של סובייטי כבד שיושב באופן מוזר בצמוד לסובייטי גדול אך לא כבד במיוחד, "שני וודקה רד-בול ושני קוסמופוליטן" הברמן מסמן ליוסי שהוא אינו מבין.

"שני וודקה רד-בול ושני קוסמופוליטן! שים את זה שם!", יוסי חוזר על עצמו בקול רם יותר ומצביע על השתיים שרוצות סקס והרבה. הברמן עושה סימן של אין בעיה ויוסי פונה אלי "תשמע מה אני אומר לך, אין מצב, אבל אין מצב, שאתה יוצא מכאן הלילה בלי זיון".

"בסדר, בסדר, הבנתי את זה כבר. הן רוצות סקס והרבה".

"בדיוק", מניח את ידו על כתפי וגורר אותי לעבר הנימפומניות בתיאוריה, שכבר הספיקו לקלוט את הסיטואציה ולהתלחש ביניהן, כנראה בקול רם, לגבי אפשרויות הפעולה. כשאנחנו כבר קרובים אליהן הברמן מגיע עם המשקאות ומניח אותם ליד הניצודות.

"שלום, אני יוסי וזה שאול, אפשר להזמין אותכן למשקה?".

"כבר הזמנתם", אומרת החרמנית השמאלית, שמקרוב נראית הרבה פחות חרמנית והרבה יותר קשוחה או כחושה או שניהם. היא לוגמת מהקוסמופוליטן הפופולרי שיוסי קנה במיטב כספו עבורה.

"קוסמופוליטן זה נורא לא מקורי מצידך", יורה לעברו הגדה המערבית, שגם היא נראית מקרוב קרירה ואפילו קרושה, אם מסתכלים על יריכיה הנימוחים.

"ככה הוא, לא מקורי אבל ספורטיבי מאוד", אני מתלוצץ באמצעות משפט לא רלוונטי כדי לבלבל את האויב. זה עובד, שומרת הגבול הימנית גומעת את המשקה באחת וכל הקוסמופוליטות בוקעת מעיניה אפופות העשן. הרגל הקרושה נוברת עמוק בראשה למצוא תגובה הולמת למשפט הסתום ופולטת "עם כרס כזאת הספורט היחיד שהוא עושה זה פלייסטיישן". איזו שנינות, איזה תיחכום. לאלגנטיות כזו לא ציפיתי, ועוד מהמשמר האזרחי. יוסי מבין שהמשחק יצא מהידיים שלו, שותה את הוודקה רד-בול שלו ובכך מעביר לי את המושכות.

"ואת דווקא נראית לי עם כישורים פורמליים שלא יביישו אף ארכי פרחי. מה בכלל את עושה במקום כזה, הרי נהיר שמקומך איתי במיטה, כפי שהובטח לי על ידי ידידי המלומד, שעומד ושותה כאן לצידי". התפלצת התפלצה וממה שקלטה הצליחה להבין שאולי מחמיאים לה כאן.

"אתה באמת מתכוון לזה?"

"בוודאי. יוסי אמר לי כבר, אתה מכאן לא יוצא בלי זיון. הוא הבטיח, את מבינה?", היא מהנהנת ברוב קשב, אני לא מאמין שהיא עוד לא שפכה עלי את הכוס שבידה. אה, וזה כן משפט רב משמעויות, ביחוד לאור העובדה שידה השניה נחה על סף מפשעתה ומעת לעת נלחצה כנגד החצאית המהמהמת שעטתה.

"אז מה את אומרת?", התקרבתי אליה, נלחץ לגופה, מרגיש שהיא באמת רוצה סקס והרבה וכבר נראית הרבה פחות לוחמתית ממקודם. את האינטימיות מפריע לי יוסי עם טפיחה על הגב שנעשתה דרך אגב ובלי משים, תוך שהוא כבר עמוק בפיה של הגמדה שמשמאלי.

"מה אני אומרת על מה?", היא משום מה מעונינת לשמוע מה יש לי להגיד.

"על הסיכוי שיש לי לצאת מכאן בלי זיון הלילה?", אני מתחכך בצלוליטיס החשוף והיא מניעה אגנה קדימה אל קצה השרפרף, מסתכלת לי עמוק בעיניים, ואני יודע שזו הנקודה ממנה אני כבר לא יכול לסגת. אני לא מספיק לתהות אפילו אילו מחלות מחלה כמותה יכולה לשאת והיא תוקפת את שפתיי בשפתייה ואת אשכיי ביד שהתפנתה מאחזית הכוס, שמתישהו הספיקה לסיים. אני מצליח לנתק לרגע את הנשיקה האימתנית, "אין סיכוי הא?", היא מנידה בראשה לשלילה ומכניסה את ידי מתחת לחצאיתה.